פרוזה סגולה (Purple Prose)
כתיבה מקושטת ומליצית מדי, שמושכת תשומת לב לעצמה על חשבון הבהירות והסיפור.
עודכן לאחרונהפרוזה סגולה (purple prose), או בעברית פשוטה כתיבה מליצית, היא כתיבה כה ראוותנית, מקושטת או מלודרמטית שהיא מסיחה את הדעת מהסיפור. בדרך כלל יש בה שמות תואר רבים מדי, מטאפורות מאומצות ומשפטים שחשוב להם להישמע מרשימים יותר מלהיות בהירים. המונח מגיע מהמשורר הרומי הורטיוס, שביקר כותבים על כך שהם תופרים "טלאים סגולים" של פרוזה ראוותנית על יצירה פשוטה ברובה.
שורת הפתיחה הידועה לשמצה של אדוארד בולוור-ליטון, "זה היה לילה אפל וסוער", הולידה תחרות שנתית לכתיבה גרועה, כי היא נמשכת עוד שישים מילים של תיאור מטאורולוגי מקושט יותר ויותר. קטעים מסוימים ברומנים המוקדמים של אן רייס, אף שהמעריצים אוהבים אותם, מצוטטים לעתים קרובות כפרוזה סגולה בגלל התיאורים העשירים, ולפעמים המאומצים, שלהם. לעברית יש לתופעה שם ותיק משלה, "המליצה": השיבוץ המופרז של צירופים מקראיים בפרוזה של תקופת ההשכלה, שמנדלי מוכר ספרים וכותבי דור התחייה ביקשו להשתחרר ממנו.
הגבול בין פרוזה עשירה ומעוררת לבין פרוזה סגולה הוא סובייקטיבי, אבל מבחן מועיל הוא אם השפה משרתת את הסיפור או רק מציגה את אוצר המילים של הכותבים. קורמק מקארתי כותב פרוזה צפופה ולירית שהיא חיה ולא סגולה, כי כל מילה מצדיקה את מקומה. במקרה של ספק, שאלו: האם המשפט הזה גורם לקוראים להרגיש משהו, או רק גורם לכותבים להישמע מתוחכמים?