הראה, אל תספר (Show, Don't Tell)
עקרון כתיבה שמעדיף להמחיש רגשות ואירועים בדרמה, דרך פעולה ופרטים, במקום לקבוע אותם ישירות.
עודכן לאחרונה"הראה, אל תספר" (show, don't tell) היא אולי עצת הכתיבה המצוטטת ביותר, וגם זו שמבינים לא נכון לעתים הקרובות ביותר. פירושה להעביר מידע דרך פעולה מוחשית, פרטים חושיים ודיאלוג, ולא דרך סיכום מופשט. במקום לכתוב "היא כעסה", מראים לקוראים אגרופים קפוצים, דלת נטרקת, קול שנעשה שקט באופן מסוכן. הקוראים חווים את הרגש במקום לשמוע עליו.
בגטסבי הגדול, פיצג׳רלד אף פעם לא אומר לנו שגטסבי חרד לפני המפגש המחודש עם דייזי. במקום זאת, גטסבי מפיל שעון, עומד נוקשה כמו מקל, וכמעט עוזב פעמיים. אנחנו מבינים את החרדה שלו לגמרי מתוך ההתנהגות שלו. במלתעות, שפילברג כמעט אף פעם לא אומר לקהל לפחד; הוא מראה סנפיר גב, שחיין שנעלם ואת פניו של המפקד ברודי.
עם זאת, "הראה, אל תספר" הוא קו מנחה ולא כלל מוחלט. סיפור ישיר מתאים למעברים, לפרטים לא חשובים ולשליטה בקצב. "עברו שלושה שבועות" הוא סיפור ישיר, והוא עושה את העבודה בצורה מושלמת. העיקרון חל בעוצמה הרבה ביותר על רגשות, תכונות אופי ומידע עלילתי חשוב. הראו את מה שחשוב; ספרו את מה שפשוט צריך להיות ידוע.