מבע עקיף חופשי (הדיבור המשולב)

מבע עקיף חופשי (free indirect discourse, free indirect style), המכונה במחקר הספרות העברי גם "הדיבור המשולב", הוא טכניקה סיפורית שממזגת את קול המספר עם המחשבות ודפוסי הדיבור של דמות, בלי מירכאות, בלי אותיות נטויות ובלי תגיות כמו "היא חשבה". התוצאה נקראת כסיפור בגוף שלישי, אבל נושאת את אוצר המילים, הקצב והצבע הרגשי של הדמות. היא יוצרת אינטימיות ושומרת בה בעת על הגמישות של הגוף השלישי.

ג׳יין אוסטן הייתה מאמניות הטכניקה המוקדמות. באמה, קטעים כמו "מר נייטלי, למעשה, היה אחד המעטים שיכלו לראות פגמים באמה וודהאוס, והיחיד שאי פעם סיפר לה עליהם" ממזגים בעדינות את נקודת המבט של המספר עם ההערכה העצמית של אמה עצמה. ג׳יימס ג׳ויס דחף את הטכניקה רחוק יותר ביוליסס, שבו המחשבות של לאופולד בלום מחלחלות אל הסיפור בלי תפרים.

כוחו של המבע העקיף החופשי בכך שהוא מאפשר לכותבים לחדור לעולמה הפנימי של דמות בלי המגבלות של גוף ראשון ובלי המסורבלות של ייחוסים כמו "היא חשבה". הוא יוצר חוויה זורמת שבה הקוראים נמצאים בו בזמן בתוך התודעה של הדמות ומחוצה לה. הוא דורש שליטה מדויקת במשלב ובתחביר, כי הקוראים צריכים לחוש באופן אינטואיטיבי של מי נקודת המבט שצובעת את הפרוזה.