מונולוג פנימי
המחשבות הפרטיות של דמות שמוצגות ישירות על הדף, ומעניקות לקוראים גישה לרגשות שלא נאמרים בקול.
עודכן לאחרונהמונולוג פנימי (internal monologue) הוא ייצוג ישיר של המחשבות של דמות על הדף. בניגוד לדיאלוג חיצוני, שדמויות אחרות יכולות לשמוע, מונולוג פנימי מעניק לקוראים גישה מיוחסת לתודעה הפרטית של הדמות: הפחדים, הרצונות, התירוצים והתגובות שלעולם לא הייתה אומרת בקול. הוא יוצר אינטימיות בין הקוראים לדמות, ומגשר על הפער בין ההתנהגות החיצונית לבין האמת הפנימית.
בהחטא ועונשו, דוסטויבסקי משתמש במונולוג הפנימי הקדחתני של רסקולניקוב כדי להטביע את הקוראים בתודעה אשמה שמסתחררת לעבר וידוי. פעמון הזכוכית של סילביה פלאת׳ משתמש בקול הפנימי של אסתר גרינווד כדי להעביר את החוויה הקלאוסטרופובית של דיכאון בדיוק הרסני. בסיפורת העכשווית, אנשים נורמליים של סאלי רוני משתמש במונולוג פנימי בהרחבה, ומראה את הפער הכואב בין מה שקונל ומריאן חושבים לבין מה שהם אומרים זה לזו בפועל.
האתגר של מונולוג פנימי הוא האיזון. יותר מדי, והסיפור הופך להרצאה מתוך ראשו של מישהו ועוצר את הפעולה החיצונית. מעט מדי, והדמות מרגישה אטומה. הגישה הטובה ביותר היא להשתמש במונולוג פנימי ברגעים בעלי משמעות רגשית גבוהה, כשהפער בין מחשבה למעשה חושפני ביותר. השתמשו בו כדי להראות מה הדמות לא יכולה או לא רוצה לומר בקול, והקפידו שיישמע בקולה האותנטי של הדמות ולא בקולו של המספר.