זרם תודעה

זרם תודעה (stream of consciousness) הוא טכניקה סיפורית שמנסה לשחזר את הזרימה הרציפה, האסוציאטיבית ולעתים קרובות הכאוטית של המחשבות הפנימיות של דמות. בדרך כלל יש בה משפטים ארוכים, פיסוק מועט, מעברים חדים בין נושאים והיעדר מבנה סיפורי מסורתי. המטרה היא לתת לקוראים את החוויה של להיות בתוך תודעה חושבת.

יוליסס של ג׳יימס ג׳ויס, ובמיוחד המונולוג המסכם של מולי בלום, הוא הדוגמה המפורסמת ביותר: זרם רציף ובלתי מפוסק של מחשבות, זיכרונות ואסוציאציות שמשתרע על פני עשרות עמודים. הרומן גברת דאלוויי של וירג׳יניה וולף משתמש בגרסה מבוקרת יותר, ונע בזרימה בין העולמות הפנימיים של הדמויות תוך שמירה על פרוזה קריאה. הרעש והזעם של ויליאם פוקנר משתמש בזרם תודעה כדי ללכוד את התודעה המבולבלת של בנג׳י קומפסון. בעברית, זכרון דברים של יעקב שבתאי, שנכתב כפסקה אחת ארוכה ורצופה, הוא דוגמה מובהקת לזרימה בלתי פוסקת של תודעה וזיכרון.

זרם תודעה תובעני גם לכותבים וגם לקוראים. הוא פועל במיטבו כשדפוסי המחשבה של הדמות מעניינים מספיק כדי להחזיק את תשומת הלב של הקוראים בלי הוקים עלילתיים מסורתיים. הטכניקה נדירה בסיפורת המסחרית, אבל נשארת משפיעה בספרות האיכות. כותבים מודרניים רבים משתמשים ברכיבים של זרם תודעה (טבילות קצרות במחשבה בלתי מסוננת) במקום לאמץ אותו כאופן סיפור לאורך כל היצירה.