קלישאה

קלישאה היא ביטוי, רעיון או רכיב סיפורי שהשתמשו בו פעמים רבות כל כך שאיבד את היכולת לעורר תגובה אמיתית. "זה היה לילה אפל וסוער", "ליבה החסיר פעימה", "הוא נשם לרווחה" הן כולן קלישאות ברמת המשפט. ברמת הסיפור, הבלש שפועל לפי הכללים של עצמו, העיירה הקטנה עם הסוד האפל, והנבל שמסביר את התוכנית שלו לפני שהוא מבצע אותה הם קלישאות סיפוריות. בכל המקרים האלה, ההיכרות באה על חשבון העוצמה.

ג׳ורג׳ אורוול טען ב"פוליטיקה והשפה האנגלית" שקלישאות הן סימן לחשיבה עצלה: הכותבים מושיטים יד אל צירוף מוכן מראש במקום לעצב שפה שלוכדת במדויק את כוונתם. בשיניים לבנות, זיידי סמית׳ נמנעת מקלישאות בכך שהיא מוצאת זוויות לא צפויות על מצבים מוכרים, ומתארת חיים רגילים בשפה שגורמת לקוראים לראות אותם אחרת. ריימונד צ׳נדלר שינה את ז׳אנר הבלשים כשהחליף את הקלישאות שלו בשפה מקורית כל כך שהיא יצרה מערכת מוסכמות חדשה.

סילוק קלישאות דורש ערנות בזמן השכתוב. כשנתקלים בצירוף שמרגיש נוח ומוכר, הנוחות הזו היא סימן אזהרה. שאלו אם הביטוי ממלא תפקיד כלשהו או רק תופס מקום. החליפו קלישאות בפרטים מוחשיים וחושיים שלקוחים מהעולם הייחודי של הסיפור שלכם. עם זאת, דמויות יכולות, ואף צריכות, להשתמש בקלישאות בדיאלוג, כי אנשים אמיתיים מדברים בקלישאות כל הזמן. המפתח הוא לוודא שפרוזת הסיפור עצמה, הקול של הכותבים, נשארת רעננה.