רשימת תיוג לעריכה עצמית לכותבים

הסצנה הראשונה צריכה להעלות שאלה, ליצור מתח או להציג דמות בתנועה. אם הסיפור מתחיל באמת רק בפרק השלישי, שקלו למחוק את מה שבא לפניו.

בדקו את סופי הפרקים: מתח לא פתור, שאלות שלא נענו או סיבוכים חדשים. פרקים שנסגרים בצורה מסודרת מזמינים את הקורא להניח את הספר.

בערך באמצע הדרך, משהו צריך להשתנות מן היסוד: מידע חדש, תפנית או סיכון גבוה יותר. אמצע שצונח מעיד בדרך כלל על תפנית אמצע חסרה.

כל עלילת משנה צריכה לשקף את העימות המרכזי, לסבך אותו או להיפתר לצדו. אם אפשר להסיר עלילת משנה בלי להשפיע על הסיפור הראשי, כנראה שכדאי להסיר אותה.

השאלה המרכזית שעלתה במערכה הראשונה צריכה לקבל תשובה בשיא, לא בצירוף מקרים, אלא דרך הבחירות וההתפתחות של הדמות הראשית.

משהו צריך להשתנות בכל סצנה: מערכת יחסים זזה, מידע נחשף, תוכנית נכשלת. אם הדמויות נמצאות בסוף באותו מצב שבו היו בהתחלה, הסצנה קפואה.

חתכו את הנימוסים ואת זמן הנסיעה. התחילו את הסצנה קרוב ככל האפשר לעימות וסיימו אותה מיד אחרי נקודת המפנה.

גם אם המטרה קטנה (להשיג מידע, להתחמק ממישהו, להסתיר רגש), היא יוצרת תנופה קדימה. סצנות בלי מטרות לדמויות נוטות להרגיש כמו מילוי.

הקורא צריך תמיד לדעת מתי הזמן, המקום או נקודת המבט השתנו. בדקו שאין קפיצות מבלבלות, אבל הימנעו מגשרים בנוסח "בינתיים, בחזרה בחווה".

כסו את השמות וקראו את הדיאלוג בקול. אם אי אפשר לדעת מי מדבר, הקולות צריכים יותר בידול: באוצר המילים, באורך המשפטים, במקצב או בגישה.

דמויות צריכות רק לעיתים רחוקות לומר בדיוק את מה שהן מתכוונות אליו. חפשו שיחות שבהן אנשים ישירים מדי לגבי הרגשות או המניעים שלהם. אנשים אמיתיים מסיטים, מתחמקים ורומזים.

ברירת המחדל היא "אמר" ו"שאל". תגיות כמו "קרא", "הטיח" ו"הכריז" מושכות תשומת לב לעצמן. כשצריך לשבור חילופי דברים ארוכים, השתמשו במקום זה בביטים של פעולה.

דמויות לא אמורות להסביר זו לזו דברים ששתיהן כבר יודעות. אם צריך להעביר סיפור רקע דרך דיאלוג, ודאו שלשיחה יש סיבה משלה להתקיים.

חפשו "שם לב", "הרגיש", "ראה", "שמע", "הבין", "נראה" ו"תהה". את רובן אפשר למחוק כדי להכניס את הקורא ישירות לתוך החוויה, במקום שיצפה בדמות שחווה אותה.

חפשו "באופן" ותוארי פועל בתבנית "ב...ות". השאירו תוארי פועל שבאמת משנים את המשמעות ("היא חייכה בקרירות", כשהחיוך לא צפוי). מחקו את אלה שחוזרים על מה שהפועל כבר אומר ("צעק בקול רם").

קראו עמוד בקול. אם הוא מרגיש מונוטוני, כנראה שיש יותר מדי משפטים באורך דומה. ערבבו משפטים קצרים ומכים עם משפטים ארוכים וזורמים כדי לשלוט במקצב ובהדגשה.

חפשו קלישאות ("קר כמו קרח", "הלב הלם כמו תוף") ומטאפורות מעורבבות. כל השוואה צריכה להרגיש ייחודית לדמויות ולעולם שלכם.

בדקו שאין שתי דמויות שחולקות אותיות פותחות, מספר הברות או צליל דומה. קוראים מבלבלים בין "מרטין" ל"מרקוס" בקלות רבה יותר ממה שהייתם מצפים.

מפו את הימים, העונות והגילים לאורך הסיפור. היריון שנמשך אחד עשר חודשים או יום הולדת של דמות שזז בין פרקים ישברו את אמון הקורא.

בדקו צבעי עיניים, פרטים של ימין ושמאל, מרחקים בין מקומות ומה כל דמות יודעת. דמות לא יכולה להגיב למידע שעוד לא קיבלה בסיפור.

פורמט כתב יד תקני: Times New Roman או Courier בגודל 12 נק׳, רווח כפול, שוליים של אינץ׳ אחד, כותרת עליונה עם שם, שם הספר ומספר עמוד. בדקו את הדרישות הספציפיות של הסוכן או ההוצאה.