רשימת תיוג לשכתוב רומן
שכתוב הוא לא משימה אחת. הוא סדרה של מעברים ממוקדים, שכל אחד מהם מחפש דברים אחרים. ניסיון לתקן הכול בבת אחת מוביל לכתב יד מבולגן ולכותבים שחוקים. עברו על המעברים האלה לפי הסדר, וסיימו אחד לפני שאתם מתחילים את הבא. אם רק הקלדתם את השורה האחרונה ועוד לא עשיתם שום דבר אחר, רשימת תיוג קצרה יותר לשבוע שמיד אחרי הסיום מסבירה מה לעשות עוד לפני שהמעבר הראשון מתחיל.
מעבר 1: סיפור ומבנה
הרצון מניע את העלילה (להציל את הממלכה, לזכות במשפט). הצורך מניע את קשת הדמות (ללמוד לבטוח, לשחרר שליטה). את שניהם צריך להיות אפשר לזהות עד סוף המערכה הראשונה.
מפו את נקודות העלילה המרכזיות. מה שהדמות הראשית עלולה להפסיד צריך לגדול בכל נקודת מפנה. אם הסיכון משתטח או חוזר על עצמו, הסיפור מאבד תנופה.
רשמו את כל עלילות המשנה וסמנו איפה כל אחת מהן מסתיימת. חוטים לא פתורים מרגישים כמו היסח דעת, אלא אם ברור שהם מכינים המשך או שהם מכוונים מבחינה תמטית.
קראו שוב את הסוף, ואז בדקו אם הזרעים שלו נשתלו קודם. אם הסוף נשען על צירוף מקרים או על מידע שלקורא אף פעם לא היה, הוא ירגיש חלול.
סמנו כל פרק כ"מתח" או כ"שחרור". אם יש חמישה פרקי מתח ברצף, הקורא מתקהה. אם יש חמישה פרקי שחרור, הוא משתעמם. כוונו למקצב.
מעבר 2: דמויות ומניעים
לכל דמות משמעותית, כתבו משפט אחד: "[שם] רוצה [X] כי [Y]." אם זה לא מצליח, הדמות צריכה עוד פיתוח.
נבלים שרעים לשם הרוע נשכחים מהר. בדקו שלאנטגוניסט שלכם יש השקפת עולם קוהרנטית שהופכת את המעשים שלו להגיוניים מנקודת המבט שלו.
עברו על התפניות המרכזיות בעלילה. אם יותר מאחת מהן תלויה בצירוף מקרים, בתזמון בר מזל או בדמות שפועלת בניגוד לאופייה לטובת נוחות העלילה, בנו מחדש.
כתבו משפט שמתאר מי הדמות הראשית בהתחלה ומי היא בסוף. אם המשפטים זהים, הקשת חסרה או עדינה מדי.
מעבר 3: עריכה ברמת הסצנה
כתבו הצהרת מטרה לכל סצנה: "הסצנה הזאת [מקדמת את העלילה / חושפת דמות / מעלה את הסיכון] באמצעות [פעולה מסוימת]." אם זה קשה, שקלו למחוק או למזג.
עימות לא אומר קטטה. הוא אומר כוחות מנוגדים. דמות שמסתירה סוד בארוחת ערב היא עימות. דמות שמטיילת באחו יפהפה וחושבת מחשבות נעימות היא לא.
סמנו כל פסקה שהיא מסירת מידע טהורה. האם אפשר לחשוף את המידע במקום זה דרך דמות שמגלה אותו, מתווכחת עליו או מגיבה אליו?
בכל סצנה, בדקו אם אפשר למחוק את הפסקה הראשונה בלי לאבד דבר. עשו את אותו הדבר עם הפסקה האחרונה. סצנות הדוקות יותר שומרות על מעורבות הקורא.
מעבר 4: דיאלוג וקול
חוקרת ורוכל ברחוב לא אמורים להישמע אותו דבר. בדקו את אוצר המילים, את מורכבות המשפטים ואת דפוסי הדיבור של כל דמות.
הדיאלוג הטוב ביותר חושף דמות, מקדם עלילה ומבדר, הכול בבת אחת. שורות שעושות רק אחד מהדברים האלה אפשר לעיתים קרובות למחוק או לשפר.
קראו בקול שלושה פרקים אקראיים. הטון, רמת אוצר המילים וסגנון המשפטים צריכים להרגיש כמו אותו מספר, אלא אם שינוי הקול מכוון ומסומן.
מעבר 5: ליטוש ברמת השורה
חפשו "היה", "הייתה", "היו" ו"הגיע". רבים מהם אפשר להחליף בפעלים פעילים ומדויקים. "היא הגיעה לדלת" הופך ל"היא ניגשה לדלת" או ל"היא פרצה דרך הדלת בכתף".
קראו כל פסקה וחפשו הדהודים לא מכוונים. אותה מילה בולטת שמופיעה פעמיים בשלושה משפטים מסיחה את דעת הקורא, גם אם לא במודע.
לכל כותב יש כאלה: "פשוט", "ממש", "די", "מאוד", "פתאום", "בעצם". בדקו אותן בעזרת חיפוש והחלפה. את רוב המופעים אפשר פשוט למחוק.
קראו ברצף רק את השורה הראשונה והאחרונה של כל פרק. אלה מקומות בעלי השפעה גבוהה. ודאו שהן מצדיקות את מקומן בזכות דיוק או הדהוד.
הריצו בודק איות, אבל אל תסתמכו רק עליו. קראו את כתב היד בקול כדי לתפוס שגיאות שהעין מדלגת עליהן: מילים שנשמעות דומה (כמו "אם" ו"עם"), מילים חסרות וצירופים כפולים. רשימת תיוג ייעודית לעריכת לשון מכסה את חצי העקביות של המעבר הזה: מקפים, מונחים מגיליון הסגנון, מוסכמות פיסוק, כל מה שבודק איות לבדו יחמיץ.