רמיזה מקדימה

רמיזה מקדימה (foreshadowing) היא הטכניקה של שתילת רמזים, סימנים ורמיזות שמכינים את הקוראים לאירועים עתידיים. כשהיא נעשית היטב, היא יוצרת תחושה של הכרח: כשהאירוע שנרמז קורה, הקוראים מרגישים שהוא היה גם מפתיע וגם הגיוני. רמיזה מקדימה פועלת ברמה התת-מודעת בקריאה הראשונה, ונעשית גלויה בקריאה חוזרת.

בעכברים ואנשים, סטיינבק רומז מראש על הסוף כשקרלסון יורה בכלב הזקן של קנדי כדי לגאול אותו מייסוריו, ובכך מבשר את המעשה האחרון וההרסני של ג׳ורג׳. בהחוש השישי, כל אינטראקציה בין הדמות של ברוס ויליס לבין מבוגרים אחרים נרמזת מראש בקפידה כדי לתמוך בתפנית של הסרט, ובצפייה ראשונה היא נראית טבעית לגמרי.

האתגר של רמיזה מקדימה הוא הכיול. גלויה מדי, והקוראים רואים את הסוף מגיע, וזה מרוקן את המתח. עדינה מדי, והאירוע שנרמז מרגיש אקראי כשהוא מגיע. הרמיזה המקדימה הטובה ביותר מורגשת במבט לאחור אבל לא ברגע עצמו. לעתים קרובות כדאי להוסיף רמיזות מקדימות בשלב השכתוב, כשכבר יודעים מה צריך להכין.