דאוס אקס מכינה

דאוס אקס מכינה (deus ex machina, בלטינית "האל מן המכונה") התייחס במקור לנוהג בתיאטרון היווני העתיק להוריד אל הבמה בעזרת מנוף שחקן שגילם אל, כדי לפתור עלילה שאחרת לא הייתה ניתנת לפתרון. בשימוש המודרני, המונח מתאר כל פתרון שמופיע משום מקום, בלי רמיזה מקדימה או הכנה הגיונית, כדי לחלץ את הדמויות ממצב בלתי אפשרי.

הנשרים בשר הטבעות הם דוגמה שנויה במחלוקת, ורבים טוענים שהם דאוס אקס מכינה בסוף שובו של המלך. דוגמה ברורה יותר היא הסוף של מלחמת העולמות של ה.ג. ולס, שבו המאדימים, שאין מי שיעמוד בפניהם, מתים לא בזכות מאמץ אנושי אלא בגלל חיידקים ארציים. העיבוד הקולנועי של שפילברג למלחמת העולמות שומר על הסוף הזה, והוא עדיין מעורר מחלוקת.

דאוס אקס מכינה נחשב לפגם סיפורי כי הוא מפר את החוזה הסמוי בין הכותבים לקוראים: שהפתרון יצמח מתוך הרכיבים שהסיפור כבר ביסס. כדי להימנע ממנו, ודאו שכל פתרון נרמז מראש, מושג בזכות מעשי הדמות, או נובע מכללים שנקבעו קודם. אם הגיבור לא יכול לפתור את הבעיה, ייתכן שצריך לתכנן את הבעיה מחדש.