טון

טון (tone) הוא היחס של הכותבים לנושא הסיפור, לדמויות או לקהל, כפי שהוא בא לידי ביטוי בבחירות של משלב, תחביר, דימויים וקצב. זו המקבילה הספרותית לטון הדיבור בשיחה: אותן מילים, כשהן נאמרות בטונים שונים, נושאות משמעויות שונות לגמרי. סיפור על מוות יכול להיות קודר, קומי באופן אפל, קליני או מלא יראת כבוד, לפי הבחירות הטונאליות של הכותבים.

הטון של קורט וונגוט בבית מטבחיים 5 עוקצני ועייף מהעולם, ומשתמש בהומור שחור כדי לגשת לזוועת ההפצצה על דרזדן. לעומתו, הטון של קורמק מקארתי בהדרך דל, אלגי וקודר ללא הפוגה, ותואם את השממה של הנוף הפוסט-אפוקליפטי שלו. שני הרומנים עוסקים באסון, אבל הטונים שלהם יוצרים חוויות קריאה שונות לגמרי. הטון האירוני של ג׳יין אוסטן בגאווה ודעה קדומה מאפשר לה לבקר מוסכמות חברתיות ולהיראות בו בזמן כאילו היא מהללת אותן.

שמירה על טון עקבי חיונית לאמון הקוראים. מעבר פתאומי מרציני לקליל, אלא אם הוא נעשה במכוון, עלול לנתק את הקוראים מהסיפור באחת. הטון נקבע בפסקאות הפתיחה וחייב להישמר לאורך כל הדרך, גם כשהתוכן הרגשי של הסיפור מתפתח. כדי למצוא את הטון הנכון, שאלו את עצמכם מה היחס שלכם לחומר הזה, ומה אתם רוצים שהקוראים ירגישו. ואז בחרו כל מילה בהתאם.