עריכה מבנית

עריכה מבנית (structural editing), המכונה גם עריכת פיתוח (developmental editing) או עריכה מהותית, היא תהליך ההערכה והארגון מחדש של הארכיטקטורה הסיפורית הבסיסית של כתב היד. בהוצאות הספרים בישראל היא נעשית בדרך כלל כחלק מ"העריכה הספרותית". היא עוסקת בשאלות הגדולות ביותר שסיפור ניצב בפניהן: האם העלילה בנויה היטב? האם הסצנות בסדר הנכון? האם ציר הזמן הגיוני? האם עלילות המשנה משולבות ונפתרות כראוי? האם הקצב מתאים לז׳אנר ולסיפור? האם חלוקת הפרקים יוצרת תנופה? העריכה המבנית היא שלב השכתוב בעל ההשלכות הגדולות ביותר, כי היא קובעת אם היסודות של הסיפור יציבים. פרוזה יפה, ככל שתהיה, לא תציל סיפור פגום מבחינה מבנית, ולכן כותבים ועורכים מנוסים מטפלים בבעיות מבניות לפני כל סוג אחר של שכתוב.

כמה מהיצירות המהוללות ביותר בספרות עברו עריכה מבנית דרמטית. מקסוול פרקינס שכנע את פ. סקוט פיצג׳רלד לבנות מחדש את גטסבי הגדול, לארגן מחדש את הכרונולוגיה ולחתוך עלילת משנה שלמה, וכך הפך כתב יד מבטיח אך מסורבל ליצירת מופת של סיפור דחוס. חמדת של טוני מוריסון בנוי במבנה לא ליניארי שחוזר במעגלים בזמן וחושף היסטוריה טראומטית בשכבות, בחירה מבנית שדרשה עריכה קפדנית כדי שכל חשיפה תגיע בדיוק ברגע הנכון. בקולנוע, העריכה המבנית של מלחמת הכוכבים היא אגדה: מרשה לוקאס, אשתו של ג׳ורג׳ לוקאס, והעורכים פול הירש וריצ׳רד צ׳ו בנו את הסרט מחדש בחדר העריכה, הזיזו סצנות, חתכו עלילות משנה וסידרו מחדש את השיא, באופן שהפך הפקה בעייתית לתופעה תרבותית.

כשניגשים לעריכה מבנית, מתחילים ביצירת מתווה או מפת סצנות של כתב היד הקיים, ולא של כתב היד שהתכוונתם לכתוב. רשמו כל סצנה עם סיכום של שורה אחת, וציינו את מטרתה (מקדמת עלילה, מפתחת דמות, בונה מתח, מוסרת מידע). מבט הציפור הזה חושף לעתים קרובות בעיות שאינן נראות ברמת המשפט: סצנות שחוזרות על מידע, עלילות משנה שנעלמות לזמן ארוך מדי, קצב שצונח באמצע, או שיא שמגיע בלי הכנה מספקת. שאלו על כל סצנה: האם היא במקום הנכון? האם אפשר לאחד אותה עם סצנה אחרת? האם היא מצדיקה את מספר העמודים שלה? היו מוכנים לשינויים רדיקליים (להעביר את הפתיחה לפרק שלוש, לחתוך עלילת משנה שלמה, לבנות מחדש את ציר הזמן), כי בעיות מבניות דורשות פתרונות מבניים.