עריכה סגנונית (Line Editing)

עריכה סגנונית (line editing, ובתרגום מילולי "עריכת שורה") היא מלאכת השכתוב של הפרוזה ברמת המשפט והפסקה, תוך התמקדות בבהירות, בקצב, בבחירת המילים, בטון ובסגנון הכללי. יש לה מקום מוגדר בהיררכיה של העריכה: עריכה מבנית עוסקת בארכיטקטורה של כתב היד (עלילה, מבנה, קשתות דמויות), עריכה סגנונית עוסקת באיכות הכתיבה עצמה, ועריכה לשונית (copy-editing) עוסקת בתקינות הטכנית (דקדוק, כתיב, פיסוק, עקביות). בעריכה הסגנונית כתיבה טובה הופכת לכתיבה סוחפת: משפט סביר הופך למשפט שיש בו מוזיקה, העומס מוסר וכל מילה מצדיקה את מקומה בעמוד.

השינוי שעריכה סגנונית יכולה לחולל הוא דרמטי. הנה דוגמה של לפני ואחרי: "היא הלכה לאורך החדר באופן שרמז שהיא מרגישה כעס רב מאוד על מה שקרה זה עתה" הופך ל"היא חצתה את החדר, שיניה חשוקות, אגרופיה קפוצים." הגרסה המשוכתבת קצרה יותר, חיה יותר, ומראה במקום לספר. העריכה הסגנונית האגדית של גורדון ליש בסיפורים של ריימונד קארבר, שגזמה משפטים עד העצם וסילקה כל מילה מיותרת, הפכה את קארבר לאבי המינימליזם הספרותי. העריכה הסגנונית של מקסוול פרקינס בכתבי היד המתפשטים של תומס וולף קיצצה מאות עמודים ושמרה בה בעת על הקול של וולף, והוכיחה שעריכה סגנונית במיטבה אינה כופה את הסגנון של העורכים אלא חושפת את מיטבם של הכותבים.

כשעורכים את הטקסט שלכם ברמה הסגנונית, קראו בקול: האוזן תתפוס בעיות קצב, מבנים מסורבלים וחזרות לא מכוונות שהעין מדלגת עליהן. חפשו משפטים שאפשר למחוק לגמרי בלי לאבד משמעות; הם נפוצים יותר משרוב הכותבים מצפים. סלקו מילים ריקות ("מאוד", "ממש", "פשוט", "די", "קצת") אלא אם הן משרתות מטרה מסוימת. גוונו את אורך המשפטים ואת מבנם כדי ליצור קצב: שורה של משפטים ארוכים ומורכבים מקהה את הקוראים, ומשפט קצר אחרי כמה ארוכים יוצר הדגשה. בדקו כל שם תואר וכל תואר הפועל כדי לקבוע אם הם ממלאים תפקיד של ממש או רק משמשים משענת לפועל או לשם עצם חלשים. עריכה סגנונית דורשת סבלנות וכמה מעברים, וכדאי לגשת אליה רק אחרי שהבעיות המבניות נפתרו: אין טעם ללטש פרוזה שאולי תיחתך בטיוטה הבאה.