גיוון משפטים

גיוון משפטים הוא שינוי מכוון של אורך המשפטים, המבנה שלהם והסוג שלהם בתוך קטע פרוזה. פסקה של משפטים בעלי מבנה זהה יוצרת חוויית קריאה מונוטונית, לא משנה כמה טוב כל משפט בנפרד. מעבר בין משפטי חיווי קצרים, משפטים מורכבים ארוכים יותר, שאלות, משפטים חסרים ומשפטים מחוברים מעניק לפרוזה מרקם קצבי שמחזיק את קשב הקורא ותואם את קווי המתאר הרגשיים של התוכן.

ההדגמה המפורסמת של גארי פרובוסט לגיוון משפטים היא עדיין ההמחשה הבהירה ביותר של העיקרון: חמישה משפטים באורך זהה יוצרים אפקט מזמזם ומשמים, ואילו שילוב של משפטים קצרים, בינוניים וארוכים יוצר כתיבה ש"שרה". בחמדת (Beloved) טוני מוריסון עוברת ממשפטים ארוכים וזורמים למשפטים קטועים וחדים ברגעים של טראומה, ומשתמשת בגיוון המשפטים כדי לשקף את המצבים הנפשיים של הדמויות. בהדרך קורמק מקארתי מחליף בין משפטים דלים ומקוטעים לבין קטעים ליריים ארוכים יותר, והניגוד עצמו מעביר את המתח בין האכזריות של ההישרדות ליופי של הזיכרון.

כדי לשפר את גיוון המשפטים כדאי לקרוא כל פסקה בקול ולהקשיב לדפוסים שחוזרים על עצמם. אם כל משפט פותח בנושא, אפשר לבנות חלק מהמשפטים מחדש כך שייפתחו בצירוף יחס, בפסוקית בינוני או בפסוקית משועבדת. בעברית אפשר גם להקדים את הנשוא לנושא ("נפתחה הדלת", "עבר יום, ועוד יום"). אם כל המשפטים באורך דומה, אפשר לפצל אחד מהם לשניים או לאחד שניים לאחד. משפטים קצרים מתאימים להדגשה ולעוצמה. משפטים ארוכים מתאימים לתיאור, להרהור ולהצטברות. המטרה אינה אקראיות אלא גיוון מכוון שמשרת את הצרכים הרגשיים של כל קטע. סצנת קרב דורשת דפוסי קצב שונים מאלה של סצנת אהבה.