קצב

קצב (Pacing) הוא המהירות הנתפסת של סיפור, שנקבעת לפי המהירות או האיטיות שבהן האירועים מתגלגלים והמידע נחשף. שולטים בו באמצעות אורך המשפטים, משך הסצנות, מעברי הפרקים, האיזון בין פעולה להרהור וצפיפות המידע החדש. קצב טוב מתאים לצרכים הרגשיים של כל רגע בסיפור.

כותבי מותחנים כמו לי צ׳יילד הם אמני קצב. צ׳יילד משתמש במשפטים קצרים וחדים ברצפי פעולה, ובפרוזה ארוכה ומפורטת יותר בסצנות של חקירה. צופן דה וינצ׳י של דן בראון משתמש בקצב בלתי מרפה, עם פרקים קצרים וקליפהנגרים בלי הפסקה. לעומתו, ההיסטוריה הסודית של דונה טארט משתמש בקצב איטי בכוונה כדי לבנות אווירה ואימה.

טעות קצב נפוצה היא לשמור על מהירות אחת לאורך כל הסיפור. גם סיפורים עמוסי פעולה צריכים מרחב נשימה, וגם ספרות איכות צריכה רגעים של דחיפות. אפשר לחשוב על קצב כמו על מוזיקה: הגיוון בין קטעים מהירים לאיטיים יוצר ניגוד שמחזק כל אחד מהם. אם קוראים אומרים שהספר "איטי", הבעיה היא בדרך כלל לא המהירות הכוללת אלא היעדר גיוון.