פרק
חלוקה מרכזית של ספר שמקבצת סצנות קשורות, שולטת בקצב ויוצרת נקודות עצירה טבעיות בקריאה.
עודכן לאחרונהפרק (Chapter) הוא חלוקה מבנית של ספר שמקבצת סצנה אחת או יותר שקשורות זו לזו ליחידת קריאה נפרדת. בשונה מסצנות, שנקבעות לפי ההיגיון של זמן ומקום, פרקים נקבעים לפי ההחלטות האסטרטגיות של הכותב לגבי קצב, הדגשה וחוויית הקורא. מעבר פרק הוא אות לקורא: לעצור כאן, לספוג את מה שנקרא ולהתכונן למה שיבוא. האופן שבו הכותב משתמש באות הזה, ומה הוא מציב משני צידיו, הוא אחד הכלים החזקים ביותר של האדריכלות הסיפורית.
המוסכמות לגבי אורך הפרקים משתנות מאוד בין ז׳אנרים. הפרקים במותחנים של ג׳יימס פטרסון הם לעיתים קרובות באורך של שניים או שלושה עמודים בלבד, ויוצרים קצב בלתי מרפה וממכר. ברומנים ספרותיים של כותבות כמו דונה טארט או האניה יאנגיהרה יכולים להופיע פרקים של חמישים עמודים ויותר, שהקורא שוקע בהם בחוויות רגשיות ממושכות. יש סופרים שממספרים פרקים בפשטות, ויש שנותנים להם כותרות שרומזות על התוכן, מאירות אותו באירוניה או הופכות אותו לתמה, כמו שעושים צ׳רלס דיקנס וג׳ון אירווינג. הבחירה בין מספור לבין שמות היא בעצמה החלטה של טון, שמעצבת את היחסים של הקורא עם הטקסט.
ההחלטה החשובה ביותר בבניית פרק היא איך לסיים אותו. סיום בקליפהנגר, שבו הפרק נסגר ברגע של מתח לא פתור, מנצל את אפקט זייגרניק כדי שהקוראים ימשיכו להפוך דפים גם אחרי שעת השינה. סיום של סגירה, שבו הפרק נסגר בתחושה של השלמה, נותן לקורא רשות להניח את הספר בסיפוק, מתוך אמון שיחזור אליו. החלפה בין שתי האסטרטגיות האלה יוצרת קצב ומונעת עייפות אצל הקורא. בשלב השכתוב כדאי לשים לב במיוחד לשורות הפתיחה והסיום של הפרקים: אלה הנכסים היקרים ביותר בכל כתב היד.