אנטי קליימקס

אנטי קליימקס (Anti-Climax) קורה כשסיפור בונה מתח, מעלה את מה שעומד על הכף ומכין את הקהל לתשלום דרמטי, ובמקום זה מגיש משהו חלש, מאכזב או טריוויאלי עד אבסורד. העימות הגדול הצפוי מתפוגג, והאיום שנראה בלתי מנוצח נפתר ביבבה ולא בפיצוץ. אנטי קליימקס יכול להיות אמצעי ספרותי מכוון שמשמש לאפקט קומי, תמטי או פילוסופי, והוא יכול להיות פגם מבני לא מכוון שמשאיר את הקוראים בתחושה שרימו אותם. ההבדל בין השניים תלוי כולו במודעות ובמטרה של הכותב.

מונטי פייתון בנו רגישות קומית שלמה סביב אנטי קליימקס מכוון. במונטי פייתון והגביע הקדוש קרב השיא נקטע כששוטרים מהזמן המודרני מגיעים ועוצרים את כולם, והאפוס מימי הביניים מתרוקן לקומדיה אבסורדית. בספרות, מחכים לגודו של סמואל בקט בנוי כאנטי קליימקס מתמשך אחד: הדמויות מחכות למישהו שאף פעם לא מגיע, ושום דבר לא קורה, פעמיים. הסירוב המכוון להתרה הוא כל העניין של המחזה, אמירה על המצב האנושי. מלחמת העולמות של ה.ג. ולס כולל את מה שעשוי להיות האנטי קליימקס המפורסם ביותר במדע הבדיוני: בני המאדים, שאי אפשר לנצח, מובסים לא בזכות תושייה אנושית או עוצמה צבאית, אלא בידי חיידקים רגילים, פתרון שהוא מאכזב ומהדהד תמטית בעת ובעונה אחת.

כשמשתמשים בו בכוונה, אנטי קליימקס הוא כלי חזק לערעור על ציפיות ז׳אנריות, לניקוב יומרנות או לאמירה תמטית על טבעם של קונפליקט ופתרון. בקומדיה, הפער בין ההכנה לתשלום הוא הבדיחה עצמה. בספרות איכות, אנטי קליימקס יכול לשקף את הנטייה של החיים לפתור את הדרמות שלהם בדרכים לא מספקות ועמומות, ולא בעימותים מסודרים. הסכנה היא באנטי קליימקס מקרי, כשכותב באמת ניסה לתת שיא מספק אבל חתר תחת המתח של עצמו כי לא היה מונח מספיק על הכף, "אל מן המכונה" (Deus ex Machina) או פתרון שלא נבנה ביושר. אם קוראי הבטא מתארים את הסוף שלכם כ"מאכזב" או "אנטי קליימקטי", כדאי לברר אם התכוונתם להתרוקנות הזאת. אם כן, כדאי לוודא שהתשלום התמטי מפצה על התשלום הסיפורי. אם לא, הבעיה כנראה נמצאת בפעולה העולה או בהיגיון של הפתרון.