מרובע (Quatrain)

מרובע (Quatrain) הוא בית בן ארבע שורות, צורת הבית הנפוצה ביותר בהרבה בשירה האנגלית ויחידה יסודית במסורות שירה רבות אחרות, ובהן העברית. העמידות של הצורה נובעת מהפרופורציות שלה: ארבע שורות ארוכות מספיק כדי לפתח מחשבה או תמונה שלמה וקצרות מספיק כדי להרגיש לכידות במבט אחד, והן מכילות מגוון יוצא דופן של תבניות חריזה, משקלים ומשלבים טונליים. תבניות החריזה הנפוצות כוללות את המתחלפת (ABAB), המחבקת (ABBA), זוג הצמדים (AABB), תבנית הבלדה (ABCB, שבה רק השורה השנייה והרביעית מתחרזות) והחרוז האחיד (AAAA). כל תבנית מפיקה אפקט אקוסטי אחר: ABAB מרגישה כמו טיעון קלוע, ABBA כמו סגירה פנימה או מסגור, AABB כמו רצף של סיומים קטנים, ABCB כמו הדופק של שיר עם. מרובעים יכולים לעמוד בפני עצמם כשירים שלמים, להצטבר למבנים ליריים ארוכים יותר או לשמש אבן בניין של צורות קבועות; הסונטה האנגלית, למשל, מורכבת משלושה מרובעים ומצמד.

מרובע הבלדה (שורות מתחלפות של יאמבוס בן ארבע רגליים ויאמבוס בן שלוש רגליים בחריזת ABCB) הוא עמוד השדרה של מכלול עצום של שירה עממית, ובו בלדות הגבול הסקוטיות, הספיריצואלס ושיריה של אמילי דיקינסון, שמשתמשים במרובע של הבלדה והמזמור ("Because I could not stop for Death - / He kindly stopped for me - / The Carriage held but just Ourselves - / And Immortality.", בתרגום חופשי: "משום שלא יכולתי לעצור למוות / הוא עצר לי באדיבות / המרכבה נשאה רק אותנו / ואת האלמוות") לתכליות הבעה יוצאות דופן. המרובע ההרואי (פנטמטר יאמבי בחריזת ABAB) הוא הצורה של Elegy Written in a Country Churchyard של תומס גריי, שבו השורה היציבה והחרוז הקלוע מפיקים כבוד מהורהר. מרובע הרובאיות, שנקרא על שם שיריו של המשורר הפרסי בן המאה ה-11 עומר כיאם (שתורגמו לאנגלית בידי אדוארד פיצג׳רלד ב-1859), משתמש בתבנית החריזה AABA ומרכז את הטיעון של השיר בשורה השלישית הלא מחורזת. Stopping by Woods on a Snowy Evening של רוברט פרוסט משרשר ארבעה מרובעים משולבים בתבנית קרובה שתופרת את השיר: השורה הלא מחורזת של בית אחד הופכת לחרוז השולט של הבית הבא, עד שהבית האחרון נסגר על עצמו.

כדי לעבוד במרובעים, כדאי להתחיל בהקשבה לצורה ולא בכפייתה. כדאי לקרוא בקול את דיקינסון, את הבלדות, את פרוסט ואת הארדי, ובעברית את רחל ואת לאה גולדברג, עד שצורת ארבע השורות הופכת ליחידה ששומעים באופן אינסטינקטיבי. כשכותבים מרובעים משלכם, כדאי להחליט מה כל תבנית חריזה מבקשת מהשיר: ABAB תמשוך את תשומת הלב של הקוראים קדימה על פני זוגות שורות ותתגמל הקבלה; ABBA תיצור מתחם קטן שמזמין מרכז כובד בשתי השורות האמצעיות; ABCB תנוע מהר ותסבול לשון פשוטה. כדאי לשים לב ליחס בין השורה לתחביר: מרובעים מרגישים אחרת כשכל שורה סגורה מאשר כשמשפטים חוצים את שבירות השורה (גלישה), ושיר יכול להשתמש בניגוד הזה בכוונה. כדאי להימנע ממילוי בשורה הראשונה ומריקנות ברביעית: המרובעים החזקים ביותר מגיעים למקום כלשהו במילה האחרונה שלהם, גם כשהשיר ממשיך. וכדאי לזכור שהצורה מבנית ולא קישוטית; המשקל והחרוז צריכים לעשות עבודה של ממש (לקצוב את הקריאה, לתת משקל למשמעות, להבליט מילות מפתח) ולא רק לקשט פרוזה בשבירות שורה.