צמד (Couplet)

צמד (Couplet), או צמד חרוזים, הוא זוג שורות עוקבות בשיר שקשורות זו לזו בחרוז, ובדרך כלל גם ביחידה תחבירית או תמטית משותפת. צמדים יכולים לעמוד בפני עצמם כשירים שלמים, לתפקד כבתים בתוך יצירה ארוכה יותר או לשמש רכיב מסיים בתוך צורה אחרת, כמו שתי השורות האחרונות של הסונטה השייקספירית. כשצמד מבטא מחשבה שלמה וסגור מבחינה תחבירית, הוא נקרא צמד סגור; כשהמובן ממשיך אל השורות הבאות, הוא צמד פתוח. הצמד ההרואי, שנכתב בפנטמטר יאמבי מחורז, היה צורת השיר השלטת בשירה האנגלית מתקופת הרסטורציה ועד סוף המאה ה-18.

אלכסנדר פופ שכלל את הצמד ההרואי ככלי לשנינות, לסאטירה ולטיעון פילוסופי. ב-The Rape of the Lock ובמסה על האדם, הצמדים שלו משיגים דחיסות יוצאת דופן, ואורזים רעיונות מורכבים בזוגות שורות מאוזנים וזכירים: "Hope springs eternal in the human breast; / Man never is, but always to be, blest." ("התקווה נובעת לעד בחזה האדם; / האדם לעולם אינו מבורך, אלא תמיד עתיד להתברך."). הצמד המסיים של סונטה שייקספירית נושא משקל מבני מיוחד, ומשמש כפואנטה, כפתרון או כהיפוך של השיר. בסונטה 116, הצמד של שייקספיר ("If this be error and upon me proved, / I never writ, nor no man ever loved", "אם זו טעות והוכחה עליי, / מעולם לא כתבתי, ואיש מעולם לא אהב") מהמר על כל הטיעון של השיר בהצהרה נועזת אחת. סיפורי קנטרברי של צ׳וסר משתמשים בצמדים מחורזים בפנטמטר יאמבי בתחושה רופפת וסיפורית יותר, שמאפשרת לשיר להכיל את הסטיות הטבעיות של הסיפור.

כתיבה בצמדים מלמדת חסכנות ודיוק, כי החרוז בסוף השורה השנייה יוצר תחושת סגירה שמחייבת שהמחשבה תהיה שלמה. כדאי להתאמן בכתיבת צמדים הרואיים סגורים כדי לפתח את המשמעת הזאת: לנסות לבטא רעיון, התבוננות או טיעון יחיד בשתי שורות מחורזות בדיוק. בעברית, שבה המשקל הנפוץ שונה, אפשר להתאמן באותה דרך בכל משקל קבוע שבחרתם. המכשלה העיקרית היא מילוי ריק: הוספת מילים מיותרות כדי למלא את המשקל או להגיע לחרוז. כל מילה בצמד צריכה להצדיק את מקומה. כשמשתמשים בצמדים בתוך שיר ארוך יותר, כדאי לגוון בין צמדים סגורים לפתוחים כדי שהצורה לא תרגיש כמו סדרה של יחידות מנותקות. כתיבת הצמדים הטובה ביותר מוצאת איזון בין השלמות של הצמד היחיד לתנועה הרחבה של השיר.