קונסוננס (חזרת עיצורים)

קונסוננס (Consonance) הוא חזרה על צלילים עיצוריים במילים סמוכות, במיוחד בסוף המילים או בהברות מוטעמות. בעוד שאליטרציה מתייחסת במפורש לצלילים חוזרים בתחילת מילים, הקונסוננס הוא קטגוריה רחבה יותר שכוללת חזרה של עיצורים בכל מקום במילה. צלילי ה-t ב-"last but not least" או צלילי ה-l ב-"still, tall, and beautiful" מדגימים את כוח הקישור של הקונסוננס: הוא יוצר חוטים צליליים שתופרים מילים זו לזו בלי הבולטות של חרוז מלא. בעברית, צירוף כמו "שקט שוקע בשדה" ממחיש את אותו עיקרון בחזרה על ש ועל ק. הקונסוננס הוא אחד הכלים העיקריים שבהם משוררים יוצרים מרקם, הדגשה ורושם של לשון שעוצבה בקפידה.

וילפרד אוון היה חלוץ השימוש בקונסוננס כתחליף לחרוז מלא, טכניקה שנקראת היום פארא-חרוז (pararhyme) או חצי חרוז. ב-Strange Meeting, זוגות כמו "groined/groaned" ו-"hall/Hell" חולקים שלד עיצורי ונבדלים בצלילי התנועות, ויוצרים מוזיקה מטרידה, מעט צורמת, שלוכדת בדיוק את החזון של השיר על העיוות שהמלחמה מעוללת למציאות. ג׳רארד מנלי הופקינס דחס לשיריו קונסוננס צפוף, כמו ב-God's Grandeur, שבו צבירי עיצורים קשים יוצרים מרקם שמגלם את ה"הוד" שהשיר מתאר. ב-Stopping by Woods on a Snowy Evening, הקונסוננס של רוברט פרוסט על צלילים רכים כמו s, w ו-l יוצר את האווירה השקטה, המושלגת, שאינה ניתנת להפרדה ממשמעות השיר.

עבודה עם קונסוננס דורשת תשומת לב לתכונות הפיזיות של עיצורים שונים. העיצורים הפוצצים (בעברית ב, פ, ת, ד, ק, ג) קשים והקשתיים, ויוצרים אפקט קטוע שמתאים לאלימות, לדחיפות או להדגשה. החוככים (ו, ס, ז, ש, ח, וגם פ רפה) מפיקים צלילים מתמשכים ונושפים שמעוררים רוח, לחישות או עדינות. האפיים (מ, נ) מהדהדים וחמים, ומעניקים תחושה של נחמה או של מלנכוליה. הנזילים (ל, ר) זורמים ומוזיקליים. בשכתוב, כדאי לשקול אם מרקם העיצורים בשיר תואם את התוכן הרגשי שלו. שיר ערש שרווי בפוצצים ירגיש תוקפני למרות הנושא שלו, כמו שסצנת קרב ששולטים בה חוככים רכים תחסר עוצמה גופנית. כדאי לתת לצלילי העיצורים לעשות עבודה שהמשמעות לבדה אינה יכולה לעשות.