שירה חופשית (Free Verse)

שירה חופשית (Free Verse) היא שירה שהשתחררה מהמגבלות של המשקל המסורתי, של החרוז ושל צורות הבית הקבועות. היא אינה הולכת לפי תבנית קצבית שנקבעה מראש או לפי תבנית של חרוז סופי, ושואבת את המוזיקה שלה מהקצב הטבעי של הדיבור, מסידור השורות על הדף ומהיחסים הצליליים הפנימיים בין המילים. המונח עלול להטעות: שירה חופשית אינה חסרת צורה, אלא יוצרת את צורתה באופן אורגני, וכל שיר מגלה את המבנה שמשרת את תוכנו בצורה הטובה ביותר. שבירת השורה, החלל הלבן, הקצב, החזרה והתחביר הופכים כולם לכלים מבניים בארגז הכלים של המשורר בשירה חופשית.

וולט ויטמן נחשב בעיני רבים לאבי השירה החופשית באנגלית. עלי עשב שלו, עם השורות הארוכות והמתגלגלות והקטלוגים של החיים האמריקניים, נפרד באופן נחרץ מהמסורות המשקליות של זמנו ופתח את הדלת לכל מה שבא אחריו. ארץ הישימון של ט.ס. אליוט משתמש בשירה חופשית כדי ליצור מבנה שבור ורב-קולי שמשקף את ההתפכחות של המודרניות. מאוחר יותר, משוררים כמו אלן גינסברג ביללה השתמשו בהתפשטות של השירה החופשית לדחיפות נבואית, ומרי אוליבר השתמשה בה בפשטות מטעה כדי לחקור את עולם הטבע בדייקנות ובעומק רוחני. כיום השירה החופשית היא האופן השולט בשירה באנגלית, אף שהשירה השקולה חוותה תחיות מזמן לזמן. גם בעברית, בשנות ה-50 וה-60 הובילו משוררים כמו נתן זך, יהודה עמיחי ודוד אבידן את המעבר מהשיר השקול והמחורז של דור אלתרמן ושלונסקי אל שיר חופשי וקרוב לדיבור.

לכתוב שירה חופשית היטב קשה אולי יותר מאשר לכתוב בצורה קבועה, כי אי אפשר לסמוך על המשקל ועל החרוז שייצרו מוזיקה מעצמם. כל שבירת שורה צריכה להיות בחירה מכוונת: שבירה באמצע צירוף יוצרת גלישה ותנופה קדימה, ושבירה בהפסקה טבעית יוצרת הדגשה וסגירה. כדאי לקרוא את השירה החופשית שלכם בקול ולהקשיב לקצב שלה; גם בלי משקל פורמלי, לשירה חופשית טובה יש קצב שמרגיש מכוון ולא אקראי. כדאי ללמוד איך משוררים מיומנים בשירה חופשית משתמשים בחזרה, בהקבלה ובגיוון של אורך השורות כדי ליצור מבנה. החופש של השירה החופשית אינו היתר לרשלנות, אלא הזמנה להמציא את הצורה המדויקת שכל שיר דורש.