אסוננס (חזרת תנועות)

אסוננס (Assonance) הוא חזרה על צלילי תנועות בהברות המוטעמות של מילים סמוכות, שיוצרת הד פנימי ותורמת למוזיקליות של השיר בלי הסגירה המלאה של החרוז. בניגוד לחרוז, שמתאים גם את התנועה וגם את העיצור הסופי, האסוננס מתאים רק את התנועה, ומוליד צורה עדינה ואווירתית יותר של קשר צלילי. צליל ה-o הארוך ב-"go slow over the road" או צליל ה-i הקצר ב-"thin gin within" מדגימים איך צלילי תנועות חוזרים יוצרים אחדות טונלית שהאוזן קולטת גם כשהתודעה אינה מזהה במודע את הטכניקה. בעברית אפשר לשמוע את אותו אפקט בצירוף כמו "חלום כחול ורחוק", שבו תנועת o חוזרת בכל אחת מהמילים. האסוננס פועל מתחת לפני השטח של הלשון ומעצב מצב רוח ומרקם.

דילן תומס הוא מגדולי האמנים של האסוננס. ב-Fern Hill, שורות כמו "About the lilting house and happy as the grass was green" (בתרגום חופשי: "סביב הבית המזמר, מאושר כמו שהדשא היה ירוק") שוזרות צלילי תנועות ארוכות וקצרות לשטיח של עליזות נעורים. צלילי ה-a החוזרים בשורה הזאת יוצרים בהירות שאינה ניתנת להפרדה ממשמעות השיר, ולכן התרגום אינו יכול לשמר אותה. אדגר אלן פו ניצל את האסוננס ליצירת אפקטים מהפנטים, כמו לחש; בהפעמונים, החזרה על צלילי התנועות מחקה את איכות הצלצול שהוא מתאר. השירה של שיימוס היני עשירה באסוננס ששואב מצלילי הנוף והניב האירי, כמו ב-Digging, שבו המוזיקה של התנועות מחברת את העט של המשורר לאת של אביו דרך מרקם צלילי משותף ולא דרך אמירה מפורשת.

כדי להשתמש באסוננס ביעילות, כדאי להתחיל בקריאה בקול של הטיוטות ולהקשיב למוזיקה של התנועות שכבר נמצאת בהן. לעיתים קרובות אסוננס מופיע באופן טבעי בטיוטות מוקדמות, ואפשר להעצים אותו בשכתוב בבחירת מילים נרדפות שחולקות את צליל התנועה השולט. באנגלית, תנועות ארוכות (כמו ב-"moon", "breeze", "time") נוטות ליצור אפקט איטי ומהורהר יותר, ותנועות קצרות (כמו ב-"clip", "stuck", "jab") מולידות תחושה מהירה והקשתית יותר; בעברית, שבה אורך התנועה אינו מבחין משמעות, הקצב נקבע יותר בידי ההטעמה ומספר ההברות. כדאי להשתמש באסוננס כדי לחזק מצב רוח: קטע שאמור להרגיש עצוב יכול להרוויח מצלילי ה-o הארוכים של "moan", "alone" ו-"stone", וקטע של כעס יכול להישען על ה-a הקצר של "clash", "snap" ו-"shatter". כדאי לנהוג בעדינות; אסוננס פועל במיטבו כשמרגישים אותו ולא כשמבחינים בו.