פנטמטר יאמבי (Iambic Pentameter)
תבנית משקלית של חמישה צמדים של הברה לא מוטעמת ואחריה הברה מוטעמת בכל שורה, המשקל הנפוץ ביותר בשירה ובדרמה האנגלית.
עודכן לאחרונהפנטמטר יאמבי (Iambic Pentameter), או יאמבוס בן חמש רגליים, הוא שורה משקלית של חמש רגליים יאמביות, שבכל אחת מהן הברה לא מוטעמת ואחריה הברה מוטעמת, ובסך הכול עשר הברות בשורה, בקצב האופייני da-DUM da-DUM da-DUM da-DUM da-DUM. זה המשקל השולט בשירה ובדרמה השקולה באנגלית, נפוץ כל כך שכינו אותו המשקל "הטבעי" של הדיבור האנגלי, אף שהטענה הזאת שנויה במחלוקת. ייתכן שהנפוצות שלו נובעת משילוב של גורמים: עשר הברות הן בקירוב יחידת נשימה נוחה, הקצב היאמבי משקף את דפוסי ההטעמה הנפוצים במילים ובצירופים באנגלית, וחמש הטעמות בשורה מספקות מספיק מקום לתחביר מורכב בלי לאבד את הלכידות הקצבית. בעברית, שבה רוב המילים מוטעמות בהברה האחרונה (מלרע), גם היאמב והאנאפסט נשמעים טבעיים, ומשוררים כמו לאה גולדברג ונתן אלתרמן כתבו לא מעט במשקלים כאלה.
המחזות של שייקספיר הם התצוגה המהוללת ביותר של הגמישות של הפנטמטר היאמבי. בהמלט, השורה המפורסמת "To be, or not to be: that is the question" ("להיות או לא להיות, זאת השאלה") מדגימה איך המשקל יכול להכיל דיבור טבעי ובו בזמן לשמור על הדופק שמתחתיו. הסטיות של השורה מהקצב היאמבי הקפדני (ההיפוך הטרוכאי של "that is") הן שיוצרות את ההדגשה שהופכת אותה לזכירה. גן העדן האבוד של מילטון משתמש בפנטמטר יאמבי לא מחורז, כלומר בחרוז לבן, כדי להשיג הוד אפי, עם משפטים שמשתרעים על פני עשרות שורות בזמן שהפנטמטר היציב מחזיק את המבנה. בתקופה הרומנטית, וורדסוורת׳ וקיטס מצאו בפנטמטר היאמבי כלי גמיש דיו גם לאינטימיות של שיחה וגם לאקסטזה לירית, כמו בפתיחת Endymion: "A thing of beauty is a joy for ever." ("דבר של יופי הוא שמחה לעד.").
הלמידה לכתוב בפנטמטר יאמבי מתחילה בלמידה לשמוע אותו. כדאי לקרוא בקול שורות פנטמטר מוכרות עד שהקצב הופך לטבע שני, ואז לנסות לכתוב שורות משלכם. התובנה החשובה היא שסדירות קפדנית אינה צפויה ואינה רצויה. משוררים מיומנים מגוונים את התבנית בחילופים: טרוכאי ברגל הראשונה לפתיחה נחרצת, ספונדאי (שתי הברות מוטעמות) למשקל ולאיטיות, פיריכיוס (שתי הברות לא מוטעמות) לקלילות ולמהירות. הווריאציות האלה מונעות מהמשקל להפוך למונוטוני ומאפשרות לו להגיב לדרישות הרגשיות של התוכן. כדאי לספור הברות בזמן כתיבת הטיוטה, אבל להקשיב לקצב בזמן השכתוב. האוזן, ולא הספירה, היא הפוסקת האחרונה אם שורה בפנטמטר יאמבי מצליחה.