עולם משני
עולם בדיוני שהומצא כולו, בלי קשר ישיר לכדור הארץ או למציאות, ומשמש כמקום ההתרחשות המלא של הסיפור.
עודכן לאחרונהעולם משני (Secondary World) הוא מקום התרחשות בדיוני שהומצא כולו ומתקיים בנפרד מכדור הארץ ומהמציאות המוכרת לנו. המונח מגיע מהמסה של ג׳.ר.ר. טולקין "על סיפורי פיות" (On Fairy-Stories), שבה תיאר את סופר הפנטזיה כ"בורא משנה" שבונה עולם משני שתודעת הקורא יכולה להיכנס אליו, ולמצוא בו שהכול עקבי ואמין מבפנים. בשונה מפנטזיה אורבנית או מריאליזם מאגי, שמניחים את הפנטסטי על גבי העולם המוכר לנו, סיפורת של עולם משני מעבירה את הקורא למציאות נפרדת לגמרי, עם גיאוגרפיה, היסטוריה, פיזיקה ותרבויות משלה. לקורא אין שום ידע מוקדם על העולם הזה, והוא צריך ללמוד את הכללים שלו אך ורק מתוך הסיפור, וזה מציב דרישות ייחודיות למלאכת בניית העולם של הכותב.
הארץ התיכונה של טולקין היא העולם המשני הארכיטיפי, יצירה מפורטת ועקבית כל כך שעיצבה מחדש את ז׳אנר הפנטזיה לדורות. Earthsea של אורסולה ק. לה גווין הוא עולם משני נוסף שהיה לאבן דרך, ארכיפלג של איים שבו הקסם שזור במרקם השפה עצמה. העולם של "גלגל הזמן" של רוברט ג׳ורדן משתרע על פני יבשות ותרבויות לאורך אלפי שנות היסטוריה בדיונית. בסיפורת חדשה יותר, הדממה (The Stillness) בטרילוגיית הארץ השבורה של נ.ק. ג׳מיסין מדגימה איך אפשר לבנות עולם משני כדי לבחון נושאים עכשוויים (דיכוי מערכתי, אסון סביבתי, טראומה בין-דורית) בתוך עולם מומצא לגמרי. עולמות משניים שונים גם מפנטזיות פורטל כמו נרניה של ק.ס. לואיס או פילורי של לב גרוסמן, שבהן דמויות מהעולם שלנו עוברות לעולם המשני, וכך יש לקורא נציג מובנה בתוך הסיפור.
יצירת עולם משני מחייבת איזון בין שקיעה בעולם לבין נגישות. מכיוון שהקורא לא יכול להישען על ידע מהעולם האמיתי, צריך להעביר כל פרט חיוני דרך הסיפור, בלי להציף במידע ובלי אקספוזיציה בסגנון ספר לימוד. העולמות המשניים המוצלחים ביותר נחשפים בהדרגה דרך החוויה של הדמויות: הקורא לומד על העולם כשהדמויות פוגשות אותו, ולא מפרולוגים שמפרטים גיאוגרפיה והיסטוריה. כדאי לשים לב במיוחד לפרטים היומיומיים שגורמים לעולם להרגיש מאוכלס: מה אנשים אוכלים, איך הם מברכים זה את זה, מה נחשב בעיניהם לגס או לקדוש. הנגיעות הקטנות האלה תורמות לשקיעה בעולם יותר מתיאורים מפורטים של מערכות פוליטיות. חשוב לזכור שגם עולם משני שהומצא כולו צריך להרגיש שהוא מתנהל לפי היגיון פנימי ולפי סיבה ותוצאה. ככל שהעולם זר יותר, כך חשוב יותר שהכללים שלו יהיו עקביים.