השעיית ספקנות
הנכונות של הקורא לקבל רכיבים לא מציאותיים או פנטסטיים כסבירים בהקשר של הסיפור.
עודכן לאחרונההשעיית ספקנות (Suspension of Disbelief), שנקראת גם השעיית אי האמון, היא החוזה הסמוי בין המספר לקהל: הקהל מסכים לקבל את ההנחות של עולם בדיוני, לא משנה כמה הן בלתי סבירות, בתמורה לחוויה סיפורית סוחפת. המשורר סמואל טיילור קולרידג׳ היה הראשון שניסח את המושג, ב-1817, כשתיאר אותו כנכונות להעניק "מראית עין של אמת" לסיפורים פנטסטיים, כדי שיעוררו "לצללי הדמיון האלה את אותה השעיה רצונית של אי האמון לרגע, שהיא האמונה הפואטית". כל יצירת סיפורת דורשת מידה מסוימת של השעיית ספקנות: אפילו הרומן הריאליסטי ביותר מבקש מהקוראים לקבל שהדמויות שלו הן אנשים אמיתיים ושהאירועים שלו קרו באמת. עם זאת, המונח עולה בעיקר בז׳אנרים שיש בהם רכיבים בלתי אפשריים במפורש: פנטזיה, מדע בדיוני, אימה וסיפורי גיבורי על, שבהם הקהל צריך לקבל הנחות שסותרות בבירור את המציאות היומיומית.
השמירה על השעיית הספקנות היא אחד האתגרים המרכזיים של הסיפורת הספקולטיבית. סדרת הארי פוטר של ג׳יי. קיי. רולינג מצליחה במידה רבה כי העולם הקסום שלה בנוי על יסודות רגשיים מוכרים (יריבויות בבית הספר, קשרים משפחתיים, המאבק בין טוב לרע) שמעגנים את הרכיבים הפנטסטיים בחוויה שקל להזדהות איתה. התחלה (Inception) של כריסטופר נולאן מבקש מהצופים לקבל את ההנחה של חלימה משותפת, אבל הוא זוכה בהסכמה הזאת כי הוא קובע כללים ברורים מוקדם ואז מקפיד עליהם בקפדנות ככל שהעלילה מסתבכת. מנגד, השעיית הספקנות יכולה להתנפץ בגלל סתירות פנימיות, כפי שצופים רבים חוו בעונות המאוחרות של משחקי הכס, כשדמויות התחילו לעבור מרחקים עצומים במהירות לא סבירה ושברו כללים שהסדרה עצמה קבעה קודם. הדוגמאות האלה ממחישות שהשעיית ספקנות אינה ניתנת ללא תנאי: צריך לשמור עליה כל הזמן באמצעות עקביות פנימית ומלאכה סיפורית.
כדי לשמור על השעיית הספקנות של הקורא, כדאי לקבוע את כללי היסוד של הסיפור מוקדם ולדבוק בהם בנאמנות. הקוראים יקבלו כמעט כל הנחה אם היא מוצגת בביטחון ובעקביות. מה שהם לא יקבלו הוא עולם שסותר את ההיגיון שהוא עצמו קבע. כדאי לשים לב במיוחד לרגעים שבהם מבקשים מהקורא הכי הרבה: ההצגה הראשונה של רכיב פנטסטי, תפניות עלילה גדולות ועימותי שיא. ברגעים האלה, שבהם הסיכון גבוה, כדאי להקיף את הרכיב הבלתי סביר בפרטים מוחשיים ומסוימים שמעגנים את הקורא בעולם. כדאי להימנע מדמויות שמגיבות בשוויון נפש לאירועים יוצאי דופן, אלא אם העולם שלהן הפך את האירועים האלה לשגרה. יש להיזהר במיוחד עם ההיגיון הרגשי של הדמויות: קוראים יסלחו על פיזיקה לא סבירה לפני שיסלחו על פסיכולוגיה לא סבירה. אם התגובה של דמות למשבר מרגישה מזויפת, כל האשליה יכולה לקרוס. אפשר לחשוב על השעיית הספקנות כעל חשבון בנק: כל פרט עקבי ובנוי היטב הוא הפקדה, וכל סתירה או נוחות מופרזת היא משיכה. כשהיתרה גבוהה, הקוראים ילכו אחריכם לכל מקום.