אווירה
האיכות הסביבתית והחושית של עולם בדיוני שעוטפת את הקורא, ונוצרת מהצטברות של פרטים פיזיים, מבניית העולם ומהמרקם הרגשי של המקום.
עודכן לאחרונהאווירה (Atmosphere) היא האיכות החושית והסביבתית שמקום ההתרחשות מקרין: התחושה של מקום כפי שהיא נחווית דרך הפרטים הפיזיים שלו, הצלילים, הריחות, התאורה, מזג האוויר והמשקל המצטבר של ההיסטוריה שלו. המושג הקרוב מצב רוח (Mood) מתאר את התגובה הרגשית שמלאכת הפרוזה מעוררת בקורא דרך בחירת המילים וקצב המשפטים, ואילו אווירה מתארת את האיכות של העולם הבדיוני עצמו: הצפיפות המעיקה של טרקלין ויקטוריאני, הציפייה החשמלית בערבה שהחשיכה לפני סערה, הדממה המצמררת של תחנת חלל נטושה. האווירה חיה באיפה של הסיפור. היא נבנית מבחירה ומתזמור של פרטים סביבתיים שפועלים יחד ליצירת חוויה חושית לכידה, והיא מעצבת את התנהגות הדמויות, את האפשרויות הסיפוריות ואת ציפיות הקורא עוד לפני שנאמרה שורת דיאלוג אחת.
בחלק מהיצירות הבלתי נשכחות ביותר בספרות ובקולנוע, האווירה היא שמגדירה אותן. אדגר אלן פו היה אמן של אווירה מעיקה ומחניקה, כפי שאפשר לראות בנפילת בית אשר, שבו כל תיאור של האחוזה המתפוררת, של הנוף המוכה, של האגם האפל ושל הסדק שיורד לאורך הקיר תורם לאימה סביבתית שמשקפת את קריסת המשפחה. רבקה של דפנה דה מורייה בונה את האווירה דרך הנוכחות הפיזית של מנדרלי עצמה: הרודודנדרונים שלה, החלונות הפונים לים והעקבות של גברת דה וינטר הראשונה שנותרו בכל חדר. בקולנוע, בלייד ראנר 2049 של דני וילנב בונה אווירה מנופים ריקים ועצומים, מפלטות צבעים עמומות ומשוטים ארוכים של אדריכלות שוממה, שהופכים את הבדידות לחוויה פיזית. הסיפורים של מריאנה אנריקס יוצרים אווירה מהמרקמים המסוימים של הריקבון העירוני בארגנטינה: בנייני דירות מתפוררים, הפסקות חשמל ורחובות שבהם הרגיל והמפלצתי חולקים את אותה מדרכה סדוקה.
כדי לבנות אווירה חזקה כדאי להפעיל את כל חמשת החושים ולבנות שכבות של פרטים סביבתיים שפועלים יחד לעבר אפקט אחיד. טכניקה שימושית היא "מלאי חושי": לכל מקום מרכזי רושמים מה הדמות תראה, תשמע, תריח, תרגיש (טמפרטורה, מרקם, איכות האוויר) ותטעם בסביבה הזאת, ואז בוחרים את שלושת או ארבעת הפרטים שמעוררים בעוצמה הרבה ביותר את האווירה הרצויה. כדאי לבחור פרטים שעושים עבודה כפולה, ומעבירים גם מציאות פיזית וגם הדהוד רגשי: נורת פלורסנט מהבהבת מבססת את העליבות של המקום ויוצרת גם אי נוחות חזותית. כדאי לחשוב איך המקום משתנה לאורך הסיפור (איך מזג האוויר מתחלף, איך חדר נראה אחרת בלילה, איך מקום מוכר משתנה אחרי אירוע טראומטי), כי שינויים באווירה יכולים לשקף את התפתחות הדמויות בלי מילה אחת של מונולוג פנימי. את האווירה בונים בהצטברות ולא בהכרזה: נותנים לפרטים החושיים להצטבר לאורך פסקאות עד שהקורא מרגיש שקוע בסביבה. האווירות החזקות ביותר גורמות לקוראים להרגיש שהם יכולים להיכנס למרחב הבדיוני ולדעת בדיוק איך יריח האוויר.