הכשל הפתטי (Pathetic Fallacy)
ייחוס רגשות אנושיים לטבע ולעולם הטבעי, לעיתים קרובות כדי לשקף את מצבה הפנימי של דמות.
עודכן לאחרונההכשל הפתטי (Pathetic Fallacy) הוא צורה מסוימת של האנשה, שבה מייחסים רגשות אנושיים לטבע, למזג האוויר או לסביבה הפיזית, בדרך כלל כדי לשקף או להעצים את מצבה הפנימי של דמות. את המונח טבע המבקר הוויקטוריאני ג׳ון ראסקין, שהשתמש במילה "פתטי" במובנה המקורי, "נוגע לרגש", ובמילה "כשל" כדי לציין שהייחוס אינו נכון מבחינה אובייקטיבית. למרות הסתייגותו של ראסקין, האמצעי הפך לאחד הכלים העמידים ביותר בסיפורת ליצירת תהודה רגשית בין דמות למקום.
באנקת גבהים, אמילי ברונטה משתמשת בערבות יורקשייר הפראיות, המוכות סערות, כדי לשקף את התשוקות הסוערות של הית׳קליף וקתרין, והופכת את הנוף עצמו לביטוי של חייהם הרגשיים. שייקספיר משתמש בכשל הפתטי בהמלך ליר, כשהסערה בערבה משקפת את ההתמוטטות הנפשית של ליר, ובמקבת, כשחושך לא טבעי עוטף את סקוטלנד אחרי רצח דאנקן. בקולנוע, סצנת הלוויה בגשם השוטף נפוצה כל כך שהיא גובלת בקלישאה, וזו כשלעצמה עדות לכך שהקהל מקשר עמוקות בין מזג האוויר למצבים רגשיים.
הכשל הפתטי פועל היטב כי הקוראים מקבלים באופן אינטואיטיבי את הקשר בין הסביבה החיצונית לרגש הפנימי; גם בחיי היומיום אנחנו מדברים על ימים "קודרים" ועל שמש "עליזה". אבל דווקא בגלל המוכרות שלו צריך להשתמש בו במודעות. מזג אוויר סוער בזמן ויכוח ושמש בסוף שמח מוכרים כל כך שהם עלולים להיראות צפויים. כדאי לשקול שימוש בכשל הפתטי נגד הציפייה: דמות שמקבלת בשורה הרסנית ביום אביב יפהפה יכולה להיות מטרידה יותר מאותה סצנה בגשם שוטף, כי הניגוד בין העולם הפנימי לחיצוני יוצר מתח מסוג משלו. וכשמשתמשים בכשל הפתטי באופן המקובל, כדאי שפרטי הסביבה יהיו ספציפיים מספיק כדי להרגיש רעננים.