אנפורה

אנפורה (Anaphora) היא אמצעי רטורי שבו אותה מילה או אותו צירוף חוזרים בתחילתן של פסוקיות, משפטים או שורות עוקבים. החזרה המכוונת יוצרת קצב, הדגשה ותנופה רגשית, ובונה עוצמה בכל חזרה נוספת. האנפורה היא אחד הכלים החזקים ביותר גם בנאום וגם בפרוזה, כי חזרה ברמה המבנית, בתחילת כל יחידה, יוצרת אפקט של תוף שדוחף את המשמעות קדימה בכוח מצטבר. בעברית, אחת הדוגמאות המפורסמות ביותר היא הפרק השלישי בקהלת: "עת ללדת ועת למות, עת לטעת ועת לעקור נטוע".

הנאום "I Have a Dream" ("יש לי חלום") של מרטין לותר קינג הבן הוא אולי הדוגמה המפורסמת ביותר לאנפורה בשפה האנגלית: הצירוף החוזר נבנה מהצהרת תקווה לחזון סוחף של שוויון. בבין שתי ערים, פסקת הפתיחה של דיקנס בנויה על אנפורה: "It was the best of times, it was the worst of times, it was the age of wisdom, it was the age of foolishness." ("היו אלה הטובים שבזמנים, היו אלה הרעים שבזמנים, היה זה עידן החוכמה, היה זה עידן הסכלות."). בשירה, יללה של אלן גינסברג משתמש באנפורה של המילה "who" ("אשר") כדי ליצור קטלוג בלתי פוסק של החוויה של דור שלם, וכל חזרה מוסיפה רובד נוסף לדיוקן.

האנפורה חזקה במיוחד כשהרכיב החוזר חזק מספיק כדי לשאת את החזרה, וכשכל משפט עוקב מוסיף תוכן חדש באמת. אם המשפטים רק חוזרים על אותו רעיון, האנפורה מרגישה מנופחת ולא עוצמתית. כדאי לבנות לקראת שיא: לסדר את המשפטים כך שהחזרה האחרונה תהיה המשמעותית ביותר. בסיפורת בפרוזה, כדאי להשתמש באנפורה במשורה ולשמור אותה לרגעים של רגש מוגבר או של חשיבות תמטית. שימוש יתר מדלל את השפעתה ועלול לגרום לפרוזה להישמע כמו נאום ולא כמו סיפור. כשמשתמשים באנפורה, ודאו שהיא שווה את זה, ושמרו אותה לרגעים שחשובים יותר מכול.