אלגוריה

אלגוריה (Allegory) היא סיפור מורחב שבו הדמויות, האירועים והמקומות מתפקדים כמערכת סמלים קוהרנטית, שכל אחד מהם תואם רכיב במסגרת מקבילה של רעיונות מופשטים, מושגים מוסריים או אירועים היסטוריים. בניגוד לסמליות, שיכולה להופיע לפרקים ולהישאר פתוחה, האלגוריה שומרת על המשמעות הכפולה שלה לאורך כל היצירה. סיפור פני השטח מובן בפני עצמו, אבל הוא גם מקביל בעקביות לרובד שני, נסתר, של משמעות, והקוראים מוזמנים לפענח אותו. בספרות העברית, מסורת המשל והנמשל, משיר השירים כפי שקראו אותו הפרשנים ועד משלי המגיד מדובנא, קרובה מאוד לאלגוריה.

חוות החיות של ג׳ורג׳ אורוול הוא אולי האלגוריה המוכרת ביותר בספרות המודרנית: המהפכה של חיות המשק והשחתתה תואמות נקודה אחר נקודה את המהפכה הרוסית ואת עליית הסטליניזם. מסע הצליין של ג׳ון באניאן הוא אלגוריה דתית קלאסית, עם דמויות ששמותיהן נוצרי, נאמן ומקווה, שנודדות דרך מקומות כמו ביצת הייאוש ויריד ההבלים. סיפורי נרניה של ס.ס. לואיס, ובמיוחד האריה, המכשפה וארון הבגדים, מתפקדים כאלגוריה נוצרית, כשהקרבתו ותחייתו של אסלן מהדהדות את סיפורו של ישו. Things Fall Apart של צ׳ינואה אצ׳בה פועל כאלגוריה להרס של תרבויות אפריקאיות ילידיות תחת הקולוניאליזם, כשההתפרקות האישית של אוקונקוו משקפת את התפוררות חברת האיגבו. Children of the Alley של נגיב מחפוז מספר מחדש את סיפורי הנביאים של הדתות האברהמיות דרך תושבי סמטה בקהיר, ויוצר היסטוריה אלגורית רחבה של אמונה וכוח, פרובוקטיבית כל כך שהספר נאסר במצרים במשך עשרות שנים.

האתגר בכתיבת אלגוריה הוא לשמור על סיפור פני שטח סוחף. אם המשמעות המופשטת מכריעה את הסיפור, התוצאה מרגישה דידקטית, והדמויות הופכות לבובות שמשרתות תזה ולא לישויות חיות. האלגוריות הטובות ביותר פועלות גם על קוראים שמחמיצים לגמרי את הרובד האלגורי. חוות החיות מצליח כסיפור סוחף על חיות בחווה, בלי קשר לפרשנות הפוליטית שלו. כשמנסים לכתוב אלגוריה, כדאי לכתוב קודם את הסיפור ולוודא שהוא עומד בפני עצמו. אם הסיפור אינו מצליח להחזיק את העניין של הקוראים בלי המפתח האלגורי, האלגוריה נושאת משקל רב מדי.