מוטיב

מוטיב (Motif) הוא רכיב חוזר (תמונה, צירוף, מצב או רעיון) שמופיע שוב ושוב לאורך יצירה ותורם לפיתוח הנושאים שלה. בניגוד לסמל, שנושא משמעות גם במופע יחיד, המוטיב צובר משמעות דרך חזרה ווריאציה. כל הופעה חוזרת מעמיקה או מסבכת את הבנת הקוראים, ויוצרת תבניות שמעניקות לסיפור תחושה של לכידות ושל דבר בלתי נמנע. המוטיבים הם החוטים ששוזרים את נושאי הסיפור במרקם שלו.

בגטסבי הגדול, מוטיב העיניים (משלט הפרסומת של דוקטור ט.ג׳. אקלברג ועד "עיני ינשוף" בספרייה של גטסבי) חוזר כתבנית של התבוננות ושל היות נצפה, ומחזק נושאים של מעקב, שיפוט והפער בין מראית עין למציאות. מקבת של שייקספיר רווי במוטיב הדם, מ"Will all great Neptune's ocean wash this blood clean from my hand?" ("האם כל אוקיינוס נפטון הגדול ירחץ את הדם הזה מידי?") ועד שטיפת הידיים הכפייתית של ליידי מקבת, ומשרטט את קשת האשמה דרך תמונה חוזרת אחת. במאה שנים של בדידות, גבריאל גרסיה מרקס משתמש במוטיב החזרה עצמה, כששמות, אירועים וטיפוסי דמויות חוזרים לאורך הדורות ומגלמים את התפיסה המחזורית של הרומן את ההיסטוריה.

כשמפתחים מוטיבים בכתיבה שלכם, כדאי לבחור רכיבים ששייכים באופן טבעי לעולם הסיפור, ולא לייבא אותם לשם סמליות. מוטיב צריך להרגיש אורגני בהופעתו הראשונה ובלתי נמנע בהופעתו האחרונה. כדאי לשנות את ההקשר שלו בכל חזרה, כדי שיצבור רבדים חדשים של משמעות ולא רק יחזור על עצמו. מוטיב שמופיע באופן זהה בכל פעם הופך למונוטוני; מוטיב שמתפתח יחד עם הדמויות והעלילה הופך לכוח מאחד חזק. כדאי לעקוב אחרי המוטיבים בשלב השכתוב, כדי לוודא שהם מופיעים מספיק כדי להיקלט, אבל לא בתדירות שהופכת אותם למופגנים מדי.