מטפורה

מטפורה (Metaphor), ובמינוח העברי המסורתי גם השאלה, היא צורה ציורית שמכריזה שדבר אחד הוא דבר אחר, ויוצרת זיהוי ישיר בין שני דברים שונים בלי מילות התיווך "כמו" או "כ-". בניגוד לדימוי, שמכיר בהשוואה במפורש, המטפורה מבטלת את המרחק בין הנושא (הדבר שמתואר) לבין הנשוא המטפורי (הדבר שאליו הוא מושווה), ומבקשת מהקוראים לחוות את שניהם בבת אחת. הדחיסות הזאת יוצרת משמעות עשירה ומיידית יותר ממה שאמירה מילולית יכולה להשיג, כי היא מגייסת את הדמיון של הקוראים לגשר על הפער בין שני הרכיבים. אחת המטפורות המוכרות ביותר בעברית היא "ה׳ רועי" מתהלים, שהופכת את היחס בין האדם לאלוהיו ליחס שבין צאן לרועה.

"All the world's a stage" ("העולם כולו במה") של שייקספיר מתוך כטוב בעיניכם היא מהמטפורות המפורסמות ביותר בספרות האנגלית, והיא הופכת את חיי האדם להופעה תיאטרלית עם כניסות ויציאות. בחמדת, טוני מוריסון כותבת שהעתיד "was a matter of keeping the past at bay" ("היה עניין של להרחיק את העבר"), והופכת את הזמן לכוח פיזי שצריך לבלום. השיר מטפורות של סילביה פלאת הוא כולו מטפורה מורחבת אחת להריון, בתשע שורות של תשע הברות כל אחת. הסיפורת של הארוקי מורקמי רוויה במטפורות שמטשטשות את הגבול בין העולם הפנימי לחיצוני; בקפקא על החוף, הכניסה למציאות אחרת מתוארת כאבן ממשית שצריך להפוך, וכך מעבר רוחני הופך למעשה גופני. בכל המקרים, המטפורה אינה רק מקשטת את הרעיון; היא משנה מן היסוד את האופן שבו הקוראים מבינים אותו.

כשבונים מטפורות, כדאי לחפש השוואות מפתיעות אבל מובנות מיד. מטפורה שדורשת הסבר נכשלה. כדאי להימנע ממטפורות מעורבבות, שמשלבות תמונות שאינן מתיישבות זו עם זו ("נשרוף את הגשר הזה כשנגיע אליו"), אלא אם משתמשים בהן בכוונה לאפקט קומי. המטפורות החזקות ביותר צומחות מהעולם הספציפי של הסיפור: דמות של מלח שחושבת במונחים ימיים, מוזיקאית שתופסת רגשות כצלילים. כדאי לתת למטפורות לצמוח באופן אורגני מהדמויות ומהמקום, ולא לייבא אותן ממחסן של אמצעים ספרותיים מוכנים.