מקום וזמן ההתרחשות (Setting)

מקום וזמן ההתרחשות (Setting) הם ה"מתי" וה"איפה" של הסיפור, אבל הם משתרעים הרבה מעבר לגיאוגרפיה ולכרונולוגיה פשוטות. מקום התרחשות שנבנה במלואו כולל את הסביבה הפיזית (נופים, אדריכלות, מזג אוויר ופרטים חושיים), וגם את ההקשר החברתי והתרבותי שבו הדמויות חיות. זה כולל את הטכנולוגיה של התקופה, את הנורמות החברתיות הרווחות, את המבנה המעמדי ואת האקלים הפוליטי שמעצב את חיי היומיום. מקום ההתרחשות אינו רק כלי קיבול לסיפור. הוא כוח פעיל שמגביל את הבחירות של הדמויות, יוצר הזדמנויות לקונפליקט וקובע את המשלב הרגשי של הסיפור. לסיפור שמתרחש בבית דירות צפוף בזמן מהפכה תעשייתית יש אפשרויות שונות מן היסוד מאשר לסיפור שמתרחש בערבה רחבת ידיים במערב האמריקאי.

הספרות והקולנוע מלאים בדוגמאות של מקומות התרחשות שהופכים כמעט לדמויות בפני עצמן. באנקת גבהים של אמילי ברונטה, אדמות הבור של יורקשייר משקפות את התשוקות הפראיות והבלתי מרוסנות של הית׳קליף וקתרין, ואילו ת׳ראשקרוס גריינג׳ שמנוגדת להן מייצגת איפוק מתורבת. צ׳רלס דיקנס השתמש ברחובות לונדון הוויקטוריאנית, שחנוקים בערפל, בבית עגום כמטפורה לערפול של מערכת המשפט. בקולנוע, מלון אוברלוק בהניצוץ של סטנלי קובריק הופך ממקום בלבד לנוכחות מרושעת שמניעה את האימה של הסיפור. היצירות האלה מראות איך מקום ההתרחשות יכול לפעול גם ברובד המילולי וגם ברובד הסמלי, ולהעשיר את הסיפור בשכבות של משמעות.

כדי לבנות מקומות התרחשות טובים, כדאי להפעיל את כל חמשת החושים ולא להסתמך רק על תיאור חזותי. איך המקום נשמע בשעות שונות של היום? איך מריח האוויר? איך מרגישה האדמה מתחת לרגליים? כדאי לעגן את הקורא בפרטים מסוימים ומוחשיים ולא בתיאורים כלליים: דמות שמבחינה בטפט המתקלף באולם נשפים שהיה פעם מפואר אומרת לנו יותר מאשר האמירה שהבניין היה ישן. כדאי לחשוב איך המקום משתנה לאורך הסיפור ואיך השינויים האלה משקפים את המסע הפנימי של הדמויות או מנוגדים לו. והחשוב מכול: לרתום את מקום ההתרחשות לטובת הסיפור, בעזרת בחירה או עיצוב של סביבות שמייצרות באופן טבעי את המתחים ואת האפשרויות שהסיפור צריך.