מספר

המספר (narrator) הוא הקול שמספר את הסיפור, וחשוב להבין שהמספר אינו הכותב. גם ברומנים בגוף ראשון שנשענים במידה רבה על ניסיון אישי, המספר הוא פרסונה מובנית, ודרכה האירועים מסוננים, נבחרים ומפורשים. היחס של המספר לסיפור, בין שהוא משתתף, צופה או תודעה יודעת-כל, קובע מה הקוראים יכולים לדעת, מה נשאר מוסתר, וכמה קרובים רגשית הקוראים מרגישים לאירועים המתוארים. בחירת המספר היא אחת ההחלטות בעלות ההשלכות הגדולות ביותר בכתיבה, כי היא מעצבת כל משפט שבא אחריה.

מספרים נעים על פני רצף של אמינות ומעורבות. ניק קאראוויי בגטסבי הגדול הוא מספר-משתתף שמתבונן, והקסם שגטסבי מהלך עליו צובע כל תיאור, כך שהקוראים תוהים כמה מהפאר של גטסבי אמיתי וכמה ממנו השלכה של ניק. סטיבנס בשארית היום של קאזואו אישיגורו הוא מספר בלתי אמין במיוחד, שהרגשות המודחקים וההונאות העצמיות שלו חושפים בהדרגה חיים של הזדמנויות שהוחמצו, שהמספר עצמו אינו מסוגל להודות בהן. התאבדות הבתולות של ג׳פרי יוג׳ינידס משתמש במספר רבים נדיר, "אנחנו" קולקטיבי של נערי השכונה, שהשחזור האובססיבי שלהם לאירועים חושף את גבולות ההתבוננות ואת האופן שבו התשוקה מעוותת את הזיכרון.

המגבלות של המספר חשובות לא פחות מהיכולות שלו. מספר יודע-כל יכול לגשת למחשבות של כל דמות, אבל מסתכן במרחק רגשי. מספר בגוף ראשון יוצר אינטימיות, אבל מוגבל לנקודת מבט אחת ולמערכת הטיות אחת. כשבוחרים מספר, כדאי לשאול לא רק מי יכול לספר את הסיפור הזה הכי טוב, אלא גם של מי השטחים המתים, הדעות הקדומות וההשקעות הרגשיות ייצרו את המתח הפורה ביותר בין מה שמסופר לבין מה שנכון. הפער בין הגרסה של המספר לבין המציאות הוא לעתים קרובות המקום שבו שוכנות המשמעויות העמוקות ביותר של הסיפור.