אנטי-גיבור

אנטי-גיבור הוא דמות מרכזית ששוברת את הציפיות המסורתיות מגיבור. בעוד שגיבור מקובל מגלם אומץ, הקרבה עצמית ובהירות מוסרית, האנטי-גיבור עשוי להיות אנוכי, עמום מבחינה מוסרית, פחדן או פגום עמוקות. מה שהופך אותו לדמות הראשית אינו המעלה שלו, אלא ההשקעה של הקוראים במסע שלו. אנטי-גיבורים מצליחים כי הם מרגישים אנושיים באמת, כפי שגיבורים מושלמים לא תמיד מצליחים להיות.

בהתפוז המכני, אלכס הוא פושע אלים וחסר חרטה, ובכל זאת הוא מרתק את הקוראים בזכות הפרוזה החיה של ברג׳ס והשאלות הפילוסופיות שהסיפור שלו מעורר. בשובר שורות, וולטר וייט מתחיל כאדם פשוט שקל להזדהות איתו, אבל חושף בהדרגה את התכונות האנטי-גיבוריות שהיו חבויות בו תמיד. סוורוס סנייפ בהארי פוטר פועל כאנטי-גיבור שהאכזריות והקטנוניות שלו מתקיימות לצד נאמנות עמוקה והקרבה עצמית, ולכן הקשת שלו היא מהשנויות במחלוקת ביותר בסדרה.

כתיבת אנטי-גיבור מוצלח דורשת איזון בין דחייה לבין משיכה. אם הדמות נלוזה מדי, הקוראים מתנתקים; אם היא סימפטית מדי, היא פשוט גיבור פגום ולא אנטי-גיבור. המפתח הוא לתת לה תכונה שתשאיר את הקוראים קשורים אליה, בין שזו שנינות, פגיעות, מיומנות או קוד מוסרי, מעוות ככל שיהיה, שחושף משהו על המצב האנושי. אנטי-גיבורים פועלים במיטבם כשהם מכריחים את הקוראים לבחון את הגבולות המוסריים של עצמם.