קול הדמות

קול הדמות (character voice) הוא סך הבחירות הלשוניות שהופכות את הדיבור של דמות לשלה בלבד. הוא כולל אוצר מילים, מבנה משפטים, קצב, ניב, טיקים מילוליים, רמת רשמיות והנושאים שהדמות נמשכת אליהם או נמנעת מהם. קול דמות מפותח היטב מאפשר לקוראים לזהות מי מדבר בלי תגיות דיבור, כי המילים עצמן לא היו יכולות לצאת מפיה של שום דמות אחרת.

בהרפתקאות האקלברי פין, טוויין מעצב את הקול של האק בניב עממי שמבסס מיד את מעמדו החברתי, את השכלתו ואת זהותו האזורית. ב-True Grit, מאטי רוס מדברת בדיוק רשמי ומשפטני שמפתיע אצל נערה בת ארבע-עשרה, וחושף את האינטליגנציה והעקשנות שלה. הקול של הולדן קולפילד בהתפסן בשדה השיפון, עם החזרות, הסטיות מהנושא והקללות הנינוחות, ייחודי כל כך שהוא כמעט המציא תבנית לסיפור של נוער מנוכר. בעברית, חשבו על המרחק בין הלשון המליצית של דמות מבוגרת לבין הסלנג של נער תל-אביבי: אוצר המילים לבדו כבר ממקם את הדובר בזמן ובמקום.

פיתוח קול הדמות דורש הקשבה לא פחות מכתיבה. שימו לב איך אנשים אמיתיים מרקעים, גילים ומזגים שונים מדברים באמת. הימנעו מהמלכודת הנפוצה: להבחין בין דמויות רק באמצעות מבטא או סלנג. קול אמיתי עמוק יותר, והוא משקף את השקפת העולם ואת הפסיכולוגיה של הדמות. תרגיל מעשי הוא לכתוב את אותה סצנה מנקודות המבט של כמה דמויות. אם אפשר להחליף את הדיאלוג בין הדמויות בלי שהקוראים ישימו לב, הקולות עדיין לא מובחנים מספיק.