הגזמה (היפרבולה)

הגזמה, או היפרבולה (Hyperbole), היא צורה ציורית שמשתמשת בהפרזה מכוונת ומופלגת כדי להדגיש נקודה, לעורר רגש עז או ליצור הומור. היא אינה אמורה להתפרש כפשוטה; גם הכותבים וגם הקוראים מבינים שהאמירה חורגת מהאמת העובדתית. ההגזמה פועלת כי היא מבטאת את העוצמה הרגשית של חוויה ולא את מידותיה המילוליות. כשמישהו אומר "אמרתי לך את זה מיליון פעמים", ההגזמה מעבירה תסכול טוב יותר מכל ספירה מדויקת. גם המקרא מכיר את האמצעי: "ערים גדלת ובצורת בשמים".

מארק טווין השתמש בהגזמה בשפע, ופעם כתב: "I was so hungry I could have eaten a horse behind a man." ("הייתי רעב כל כך שיכולתי לאכול סוס ואת האיש שמאחוריו"). בחלום ליל קיץ, שייקספיר שם בפי הלנה את ההכרזה "I'll follow thee and make a heaven of hell, / To die upon the hand I love so well," ("אלך אחריך ואעשה מגיהינום גן עדן, / למות בידו של זה שאני אוהבת כל כך"), ומשתמש במסירות מוגזמת לאפקט רומנטי וקומי גם יחד. דאגלס אדמס בנה חלק גדול ממדריך הטרמפיסט לגלקסיה על הגזמה, עם תיאורים כמו "החלל גדול. פשוט לא תאמינו כמה הוא עצום, ענקי, גדול באופן שמבלבל את הדעת", והפך את ההגזמה לפילוסופיה קומית.

בכתיבה יוצרת, ההגזמה חזקה במיוחד כשהיא צומחת באופן טבעי מקולה של דמות או ממצבה הרגשי. נערה או נער שמדברים בהגזמות נשמעים אמינים; מספר מרוחק שעושה זאת עלול להרגיש לא מדויק. כדאי להחליט במודע אם ההגזמה משרתת הומור, הדגשה או ביטוי רגשי, כי כל כוונה דורשת כיול אחר. כדאי להימנע מהגזמה בקטעים שבהם הדיוק חשוב, כמו תיאורים שמבססים את המקום או מעבירים מידע עובדתי. וכדאי להיזהר מהגזמה לא מכוונת: מי שכותבים "השקיעה היפה ביותר שמישהו ראה אי פעם" בלי כוונה אירונית, עלולים לגלות שהקוראים פשוט מוצאים את הפרוזה מתאמצת מדי ולא מעוררת.