אירוניה

אירוניה (Irony) היא אמצעי ספרותי שבו יש פער בין מה שנאמר לבין מה שמתכוונים, או בין מה שמצופה לבין מה שקורה בפועל. יש לה כמה צורות: אירוניה מילולית, שבה הדובר אומר את ההפך ממה שהוא מתכוון אליו; אירוניה של מצב, שבה האירועים מתגלגלים בדרך שסותרת ציפיות סבירות; ואירוניה דרמטית, שבה לקהל יש ידיעה שחסרה לדמויות. כל צורות האירוניה תלויות בפער, במרחב שבין פני השטח למציאות, שיוצר משמעות דרך ניגוד.

הצעה צנועה של ג׳ונתן סוויפט הוא ציון דרך של אירוניה מילולית: הוא מציע בשלווה שהעניים באירלנד ימכרו את ילדיהם למאכל, ומשתמש בשפה של כלכלה רציונלית כדי לחשוף את חוסר האנושיות של המדיניות האנגלית. מתנת המאגים של או. הנרי בנוי על אירוניה של מצב: אישה מוכרת את שערה כדי לקנות שרשרת לשעון של בעלה, והוא מכר את שעונו כדי לקנות מסרקים לשערה. ברומיאו ויוליה שייקספיר משתמש באירוניה דרמטית בעוצמה הרסנית, כשרומיאו מתאבד באמונה שיוליה מתה, בזמן שהקהל יודע שהיא רק ישנה.

האירוניה היא אחד הכלים החזקים ביותר שעומדים לרשות הכותבים, אבל כדי שתנחת היטב היא צריכה קוראים מתוחכמים. כדאי לאותת על כוונה אירונית דרך ההקשר, הטון והפער בין המילים של הדמות לבין המצב שלה, ולא בקריצות לקוראים. הסרקזם, בן הדוד הבוטה של האירוניה, מכריז על עצמו; אירוניה ספרותית אמיתית סומכת על הקוראים שיבחינו בפער. כדאי להיזהר באירוניה בפרוזה שתיקרא בין תרבויות, כי המוסכמות האירוניות משתנות מאוד, ומה שנקרא כשנינות במסורת אחת עלול להיקרא כבלבול באחרת.