קריינות (Voice-Over)

קריינות (Voice-Over, ובקיצור V.O.) היא טכניקה קולנועית שבה הדיבור של מספר נשמע מעל הפעולה החזותית, בלי שהדובר נראה על המסך באותו רגע. המספר יכול להיות דמות בתוך הסיפור שמהרהרת באירועים (סיפור הומודיאגטי), גרסה מבוגרת של דמות שמביטה לאחור על העבר שלה, או לפעמים קול יודע-כל שנמצא לגמרי מחוץ לסיפור (סיפור הטרודיאגטי). לקריינות יש כמה תפקידים: היא יכולה לספק אקספוזיציה שקשה להמחיז, לתת גישה למחשבות הפנימיות של דמות, לקבוע טון ואווירה, ליצור ריחוק אירוני בין מה שנאמר למה שמוצג, או לכפות לכידות סיפורית על סיפור חזותי מקוטע או לא ליניארי. הטכניקה נעה על רצף, משימוש חסכוני וממוקד ועד קריינות שנוכחת בכל מקום והופכת לרכיב מגדיר של זהות היצירה.

לקריינות יש מוניטין מסובך בעולם כתיבת התסריטים. הקביעה המפורסמת של רוברט מקי באדפטציה שקריינות היא "כתיבה רפויה ומרושלת" משקפת חשד נפוץ שהקריינות אומרת לקהל מה שהתמונות היו צריכות להראות. ובכל זאת, כמה מההישגים הגדולים ביותר של הקולנוע תלויים בקריינות. החבר׳ה הטובים של מרטין סקורסזה משתמש בקריינות הנלהבת של הנרי היל כדי ליצור תחושה של גישה מבפנים, ומושך את הקהל לעולם המפתה של הפשע המאורגן במהירות שסיפור חזותי בלבד לא היה מגיע אליה. הסרטים של טרנס מאליק, מ-Badlands ועד עץ החיים, משתמשים בקריינות לוחשת ופיוטית כדי ליצור רובד מהורהר שקיים בקונטרפונקט לתמונות ולא רק מתאר אותן. בטלוויזיה, Arrested Development משתמשת בקריינות היודעת-כל של רון הווארד לשם אפקט קומי, ומערערת את האשליות העצמיות של הדמויות בתיקונים יבשים ועובדתיים שיוצרים רובד של אירוניה, שהיה בלתי אפשרי בלי נקודת המבט החיצונית של המספר.

מי שבוחרים להשתמש בקריינות צריכים לוודא שהיא עושה משהו שהסיפור החזותי לא יכול לעשות בעצמו. הקריינות הגרועה ביותר מיותרת, ומתארת את מה שהקהל כבר רואה, או מסבירה, ומוסרת מידע שאפשר היה להמחיז בסצנה ובדיאלוג. הקריינות הטובה ביותר יוצרת מתח פורה בין מילה לתמונה: מה שהמספר אומר ומה שהמצלמה מראה צריכים להשלים, לסבך או לסתור זה את זה, ולעולם לא רק לשכפל. כדאי לחשוב על היחס של הקריינות לזמן. מספר רטרוספקטיבי שיודע איך הסיפור נגמר יכול ליצור אירוניה דרמטית, מתח וכאב בעזרת רמזים למה שעתיד לבוא. מספר בזמן הווה שחווה את האירועים בזמן אמת יכול ליצור מיידיות ואינטימיות. כדאי לבסס את נוכחות הקריינות מוקדם בתסריט, כדי שהקהל יקבל אותה כחלק מהדקדוק של הסיפור ולא יחווה אותה כפלישה. ותמיד כדאי לשאול: אם הייתם מסירים את הקריינות לגמרי, האם הסצנה עדיין הייתה עומדת בזכות עצמה מבחינה חזותית? אם כן, ייתכן שהקריינות מיותרת.