הערה בסוגריים (Parenthetical)

הערה בסוגריים (Parenthetical) היא הנחיה קצרה שעומדת בשורה משלה בין שם הדמות לבין הדיאלוג שלה בתסריט, בתוך סוגריים, ומכוונת איך יש לומר את השורה או איזו פעולה פיזית קטנה מלווה את אמירתה. הערות בסוגריים נפוצות כוללות סימני טון כמו "(בעוקצנות)", "(בלחש)" או "(בכעס)", וגם הנחיות פעולה קצרות כמו "(מסיטה את המבט)", "(בשקט, לעצמה)" או "(לטלפון)". בפורמט התסריט הסטנדרטי ההערה בסוגריים מופיעה בהזחה בין שם הדמות לגוש הדיאלוג, בשורה משלה, וקצרה ככל האפשר, בדרך כלל לא יותר מכמה מילים. להערה בסוגריים יש מקום עדין במלאכת כתיבת התסריט: היא כלי להבהרה ולא לבימוי, והשימוש הנכון בה מחייב להבין את הגבול בין התחום של הכותב לבין חופש הפרשנות של השחקן.

הכלל החשוב ביותר בשימוש בהערות בסוגריים הוא איפוק. תסריטאים מנוסים משתמשים בהן רק כשאופן האמירה המבוקש סותר את המשמעות הגלויה של הדיאלוג, כלומר במצבים שבהם אפשר לקרוא את המילים לבדן לא נכון. אם דמות אומרת "אני בסדר" אבל הסצנה מבהירה שהיא מרוסקת, הערה בסוגריים כמו "(בקושי מחזיקה את עצמה)" מבטיחה שהקורא יבין את התת-טקסט. אם דמות אומרת "צא לי מהבית" בסצנה שבה הכעס שלה כבר מבוסס דרך ההקשר והפעולה שקדמה, התוספת "(בכעס)" מיותרת: הדיאלוג והמצב עושים את העבודה. תסריטים עמוסים בהערות בסוגריים הם סימן מובהק של כתיבה חובבנית, והם מאותתים על כותב שלא סומך על הדיאלוג שלו שיעביר משמעות בעצמו. שחקנים מקצועיים מתעלמים לעיתים קרובות מהערות בסוגריים לגמרי, ומעדיפים לגלות את אופן האמירה בחזרות ובהופעה, ושחקנים רבים מרגישים שהערות בסוגריים מופרזות הן התנשאות, כאילו הכותב מקדים ומחליט בחירות פרשניות ששייכות בצדק למבצע. בתסריטים של כותבים כמו ארון סורקין וקוונטין טרנטינו יש מעט מאוד הערות בסוגריים, כי הדיאלוג שלהם מדויק כל כך מבחינת הקצב וההקשר, שאופן האמירה גלום במילים עצמן.

כשכן משתמשים בהערות בסוגריים, כדאי שיהיו שימושיות ותמציתיות. הערה בסוגריים לעולם לא צריכה להיות ארוכה מצירוף קצר אחד. אם הפעולה או ההנחיה דורשות משפט שלם, מקומן בשורת פעולה ולא בהערה בסוגריים. אפשר להשתמש בהערות בסוגריים כדי לציין למי הדמות פונה ("(לשרה)", "(לתוך מכשיר הקשר)") כשזה לא ברור אחרת, או כדי לציין מעבר לשפה או לאופן דיבור אחר ("(בספרדית)", "(קוראת מתוך המכתב)"). כדאי להימנע משימוש בהערות בסוגריים לתיאור רגשות שהדיאלוג עצמו צריך להעביר, ולעולם לא להשתמש בהן לתיאור פעולות פיזיות ארוכות, שמקומן בתיאור הסצנה. מבחן שימושי: אם הסרת ההערה בסוגריים תגרום לקורא להבין את השורה לא נכון, כדאי להשאיר אותה. אם השורה נקראת נכון גם בלעדיה, כדאי למחוק אותה. ההערה בסוגריים היא אזמל, לא מכחול. הכוח שלה טמון בדיוק כירורגי: "(בעדינות)" אחד במקום הנכון שהופך שורה מאיימת לרכה, או "(בלי להרים את המבט)" שחושף נסיגה רגשית מכוונת של דמות. כשמשתמשים בה במשורה ובכוונה, ההערה בסוגריים היא כלי שקט אבל חיוני במלאכה של כתיבת התסריט.