הוראות במה
הנחיות כתובות בתסריט או במחזה שמתארות פעולה, תנועה, תפאורה או רכיבים טכניים עבור המבצעים והצוות.
עודכן לאחרונההוראות במה (Stage Directions) הן הטקסט שאינו דיאלוג בתסריט או במחזה, ומתאר את מה שהקהל רואה ושומע: פעולות של דמויות, תנועות, הבעות פנים, פרטי תפאורה, אפקטים קוליים, שינויי תאורה ורכיבי הפקה אחרים. בכתיבת תסריטים, הוראות הבמה מופיעות כ"שורות פעולה" (Action Lines) או "תיאור סצנה": הפסקאות הלא מעוצבות שבין כותרות הסצנה לגושי הדיאלוג, שמציירות את המציאות החזותית והפיזית של כל סצנה. בתיאטרון, הוראות הבמה מופיעות באותיות נטויות או בסוגריים, ויכולות לכלול גם את ההנחיות של המחזאי וגם הנחיות טכניות. בין שמדובר במסך ובין שבבמה, המטרה זהה: לתרגם את החזון של הכותב להנחיות מוחשיות שאפשר לבצע, ולהשאיר מקום מתאים לתרומה הפרשנית של במאים, שחקנים ומעצבים.
מגוון הגישות להוראות במה חושף פילוסופיות שונות מן היסוד לגבי תפקיד הכותב. הוראות הבמה של טנסי ויליאמס בחשמלית ושמה תשוקה עשירות באווירה, ומתארות את מוזיקת "הפסנתר הכחול" ואת איכות האור ברובע הצרפתי בפיוטיות שהופכת את ההוראות עצמן להנאה לקריאה. לעומתן, הוראות הבמה של דייוויד מאמט ידועות בדלותן, ולפעמים אינן יותר מ"הפסקה" או "ביט", מתוך אמון בשחקנים ובבמאים שימלאו את השתיקות. בכתיבת תסריטים המגמה נעה לעבר שורות פעולה רזות וקולנועיות. התסריט של האחים כהן לפארגו משתמש בתיאורי סצנה קצרים, בהומור אפל, שנקראים כמעט כמו סיפורת: "הוא מביט מבעד לחלון על מגרש החניה הריק. הוא לא נראה מאושר." התסריטים של שיין בלאק לנשק קטלני ול-The Long Kiss Goodnight שברו מוסכמות כשפנו לקורא ישירות בשורות הפעולה, ויצרו קול סיפורי ייחודי בתוך פורמט שבדרך כלל נטול אישיות.
כתיבת הוראות במה טובות מחייבת איזון בין פירוט לאיפוק. כדאי לתאר את מה שהקהל יראה וישמע, ולא את מה שהדמויות חושבות או מרגישות בפנים, אלא אם המצבים הפנימיים האלה מתבטאים בהתנהגות נראית. "שרה אוחזת בקצה השולחן, פרקי האצבעות שלה מלבינים" היא הוראת במה. "שרה מרגישה מוצפת באשמה" אינה הוראת במה, כי אשמה בלתי נראית אלא אם היא מתבטאת פיזית. כדאי ששורות הפעולה יהיו קצרות ופעילות. כל פסקה של תיאור סצנה צריכה לכסות ביט אחד של פעולה. גושי טקסט ארוכים בעמוד מאותתים לקורא שהסרט ירגיש איטי. כדאי להימנע מבימוי המצלמה בהוראות הבמה, אלא אם שוט מסוים הכרחי לסיפור. הנחיות כמו "CLOSE-UP על המכתב" או "PAN על קו הרקיע" שייכות בדרך כלל לתחום של הבמאי. במקום זה אפשר לרמוז על התנהגות המצלמה דרך הפירוט של מה שמתארים: אם כותבים "דמעה אחת מתגלגלת על הלחי שלה", התקריב משתמע מעצמו.