וילאנל
שיר בן 19 שורות, חמישה משולשים ומרובע מסיים, שבנוי על שני פזמונים חוזרים ועל תבנית חריזה ABA.
עודכן לאחרונההווילאנל (Villanelle) היא אחת הצורות הקבועות התובעניות והמהפנטות ביותר בשירה: תשע-עשרה שורות שמאורגנות בחמישה משולשים (בתים בני שלוש שורות) ובמרובע מסיים (בית בן ארבע שורות), וכולן כפופות לתבנית חריזה ABA ולשני פזמונים שמתחלפים לאורך השיר לפני שהם מתאחדים בצמד האחרון. השורה הראשונה והשלישית של המשולש הפותח משמשות כפזמונים האלה, וחוזרות בתבנית קפדנית: השורה הראשונה סוגרת את המשולש השני והרביעי, השורה השלישית סוגרת את המשולש השלישי והחמישי, ושתיהן מופיעות יחד כשתי השורות האחרונות של המרובע. ארכיטקטורת החזרה הזאת נותנת לווילאנל את האיכות האופיינית של שיבה אובססיבית, ולכן הוא מתאים במיוחד לשירים על אבל, כמיהה, שיגעון וכל נושא שבו התודעה חוזרת שוב ושוב לאותה מחשבה.
Do Not Go Gentle into That Good Night של דילן תומס הוא הווילאנל המהולל ביותר באנגלית, ושני הפזמונים שלו, "Do not go gentle into that good night" ("אל תלך בשקט אל הלילה הטוב") ו-"Rage, rage against the dying of the light" ("זעם, זעם נגד גסיסת האור"), צוברים עוצמה רגשית הולכת וגוברת בכל חזרה, כשהשיר מתחנן נגד המוות. One Art של אליזבת בישופ משתמש בצורה כדי לחקור אובדן באגביות מטעה: הפזמון "The art of losing isn't hard to master" ("את אמנות האובדן לא קשה ללמוד") נעשה פחות ופחות משכנע ככל שהאובדנים המתוארים גדלים, עד שהתוספת שבסוגריים בבית האחרון, "(Write it!)" ("(לכתוב את זה!)"), מנפצת את קור הרוח שהשיר נאבק לשמור עליו. Mad Girl's Love Song של סילביה פלאת משתמש במעגליות של הווילאנל כדי לגלם את דפוסי המחשבה האובססיביים של אהבה נכזבת, והפזמונים לוכדים את הדוברת בלולאה של תשוקה וספק.
כתיבת וילאנל דורשת לבחור את שתי שורות הפזמון בקפידה רבה, כי הן צריכות לשאת את משקלן של חזרות רבות בלי להפוך למונוטוניות או לאבד את משמעותן. פזמוני הווילאנל הטובים ביותר הם שורות שמשמעותן יכולה להשתנות לפי ההקשר: אותן מילים מקבלות גוונים אחרים של משמעות לפי הבית שקודם להן. כדאי להתחיל בכתיבת הפזמונים ובבדיקה אם הם מסוגלים להחזיק תשע-עשרה שורות של התפתחות. אחר כך כדאי לעבוד על המשולשים, ולוודא שכל בית מקדם את הטיעון או את הקשת הרגשית של השיר ולא רק ממלא מקום בין הפזמונים. המגבלה של הווילאנל היא כוחו: הצורה מכריחה לומר משהו חדש תוך חזרה לאותן מילים, ובמתח הזה בין חזרה לווריאציה, המשמעות מעמיקה בכל סיבוב.