תכנון עלילה (Plotting)

תכנון עלילה (Plotting) הוא הנוהג לתכנן בפירוט את מבנה הסיפור, האירועים, קשתות הדמויות והסצנות המרכזיות לפני כתיבת הטיוטה הראשונה. מתכננים יוצרים מתווים, רשימות סצנות, טבלאות ביטים, פרופילים של דמויות ולפעמים רשימות נרחבות שמשמשות שרטוט לכתב היד. הגישה הזאת מתייחסת לטיוטה הראשונה כאל ביצוע ולא כאל מסע גילוי: ההחלטות היצירתיות הגדולות על מה קורה ולמה כבר התקבלו, ותהליך הכתיבה מתמקד בהחייאת ההחלטות האלה בפרוזה, בדיאלוג ובפרטים שמושכים את הקורא. תכנון העלילה נותן את הביטחון שבידיעה לאן הסיפור הולך, וזה יכול למנוע את בעיות המבנה ואת המבוי הסתום שכותבי גילוי נתקלים בהם לעיתים קרובות.

ג׳יי. קיי. רולינג היא אחת הדוגמאות המפורסמות ביותר לכותבים מתכננים בסיפורת העכשווית. המתווים שכתבה ביד לסדרת הארי פוטר, שעוקבים פרק אחר פרק אחרי נקודות עלילה, הופעות של דמויות ופרטי ציר זמן בטבלה שדומה לגיליון אלקטרוני, חושפים רמה יוצאת דופן של תכנון מוקדם, שאפשרה את ההטמנות המורכבות בסדרה ואת התשלומים שמגיעים רק כמה כרכים אחר כך. ג׳ון גרישם משרטט מתווה מפורט למותחנים המשפטיים שלו לפני הכתיבה, כדי לוודא שהמכניקה העלילתית של דרמות בית המשפט שלו פועלת בדיוק. ברנדון סנדרסון ידוע בתיעוד המפורט של בניית העולם ומערכות הקסם שלו, שאותו הוא משלים לפני כתיבת הטיוטה כדי להבטיח עקביות פנימית ברומני הפנטזיה האפית שלו. הכותבים האלה מראים שתכנון עלילה אינו תהליך מכני או חסר יצירתיות, אלא שלב אחר שבו היצירתיות פועלת: ההמצאה מתרחשת בזמן התכנון ולא בזמן הכתיבה.

כותבים רבים מגלים שלא תכנון טהור ולא כתיבה מהבטן טהורה מתאימים להם, ומאמצים גישה משולבת שנקראת לפעמים "Plantsing". כותבים בגישה הזאת יכולים לשרטט את נקודות העלילה ונקודות המפנה העיקריות ולהשאיר את הסצנות שביניהן לגילוי בזמן הכתיבה, או לתכנן את העלילה החיצונית ולכתוב מהבטן את הקשתות הרגשיות של הדמויות. למי שחדשים בתכנון עלילה כדאי להתחיל במבנה פשוט: לדעת מה ההתחלה, מה נקודת האמצע ומה הסוף, ולשרטט את האירועים העיקריים שמחברים ביניהם. תמיד אפשר להוסיף פרטים ככל שמתרגלים לתהליך. המטרה של תכנון עלילה אינה לסלק את ההפתעה מתהליך הכתיבה, אלא לתעל את האנרגיה היצירתית בעזרת מסגרת שבתוכה עדיין יכול להתרחש גילוי. מתווה טוב הוא מפה, לא כלא: הוא מראה את השטח, אבל לא מכתיב כל צעד.