תבנית למתווה רומן
כל רומן מתחיל כאוסף של רעיונות, סצנות ודמויות שמרחפים לכם בראש. הפער בין הכאוס המנטלי המלהיב הזה לבין כתב יד גמור הוא המקום שבו רוב הכותבים נתקעים. מתווה מגשר על הפער הזה. הוא לא מחליף את התהליך היצירתי. הוא נותן לתהליך היצירתי לאן ללכת.
התבנית הזאת מספקת מסגרת גמישה לארגון הרומן שלכם, מהרעיון המרכזי ועד תכנון ברמת הסצנה. היא מתאימה למתכננים שרוצים כל פרט סגור לפני הטיוטה, ולכותבים מהבטן שרוצים רק מספיק מבנה כדי לא לכתוב את עצמם לפינה. השתמשו בכל החלקים או רק באלה שאתם צריכים. המסגרת מתאימה את עצמה לתהליך שלכם, ולא להפך.
חלק 1: רעיון מרכזי וקונספט
לפני שממפים סצנות, צריך לנסח על מה הרומן שלכם באמת. לא העלילה, אלא העל מה. החלק הזה מכריח אתכם לזקק את הסיפור לרכיבים החיוניים שלו לפני שהמורכבות מתגנבת פנימה.
לוגליין
כתבו את הסיפור במשפט אחד. אפשר להתחיל מהנוסחה הזאת: כאשר [אירוע מחולל], [דמות ראשית] חייבת [מטרה], אחרת [סיכון]. אם אי אפשר לדחוס את הסיפור למשפט אחד, ייתכן שעוד לא ברור לכם מה הגרעין שלו. זה בסדר: העבודה עם התבנית הזאת תעזור למצוא אותו.
תמה
נסחו את השאלה או הטיעון המרכזיים שהרומן שלכם בוחן. תמה אינה מסר שכופים על הסיפור. היא השאלה שהסיפור ממשיך לחזור אליה. "האם נאמנות חשובה יותר מאמת?" או "האם אנשים יכולים לברוח מהנזק שנגרם להם בילדות?" לתמה לא צריכה להיות תשובה כשמתחילים. הדמויות שלכם יטענו בעד צדדים שונים שלה.
ז׳אנר וטון
זהו את מוסכמות הז׳אנר שאתם עובדים בתוכן ואת הטון והמשלב שאתם מכוונים אליהם. זה חשוב כי ז׳אנר יוצר ציפיות אצל הקוראים, והמתווה שלכם צריך להביא בחשבון אם אתם מתכוונים לממש את הציפיות האלה, לחתור תחתן או לשלב ביניהן.
סקירת המקום
תארו את העולם של הסיפור בקווים כלליים. תקופה, מיקום, הקשר חברתי וכל כלל שמנהל את העולם (חשוב במיוחד בספרות ספקולטיבית). תרחיבו את זה בהמשך אם צריך, אבל גם ספרות עכשווית מרוויחה מתחושת מקום מכוונת.
חלק 2: דמויות
המתווה צריך להביא בחשבון את האנשים שמניעים את הסיפור. אין צורך בפרופילים מלאים בשלב הזה (אם כי התבנית לפרופיל דמות זמינה כשתרצו להעמיק), אבל צריך מספיק כדי להבין איך כל דמות מתחברת לעימות המרכזי.
הדמות הראשית
שם, תפקיד ותיאור קצר. אחר כך ענו על שלוש שאלות: מה היא רוצה? מה היא צריכה (ובמה זה שונה ממה שהיא רוצה)? מהו השקר הפנימי או האמונה השגויה שהיא נושאת אל תוך הסיפור?
האנטגוניסט
האנטגוניסט לא חייב להיות נבל. הוא צריך להיות הכוח שמתנגד באופן הישיר ביותר למטרה של הדמות הראשית. הגדירו את המטרה שלו ולמה היא מתנגשת בזו של הדמות הראשית. האנטגוניסטים הטובים ביותר מאמינים שהצדק איתם.
דמויות המשנה
רשמו את דמויות המשנה המרכזיות. לכל אחת, ציינו את הקשר שלה לדמות הראשית, את הרצון או המטרה שלה, ואיך היא משקפת את הקשת של הדמות הראשית, מנוגדת לה או מסבכת אותה. דמויות משנה שלא משרתות את המתח המרכזי של הסיפור נוטות לדלל את העלילה. כאן תופסים את זה מוקדם.
חלק 3: מבנה שלוש המערכות
זה חוט השדרה של המתווה. אפשר להשתמש במודל מבני אחר אם אתם מעדיפים (מסע הגיבור, מעגל הסיפור, מבנה של ארבע מערכות), אבל מבנה שלוש המערכות מספק מסגרת פתיחה אמינה שרוב המודלים האחרים ממופים עליה.
מערכה ראשונה: הצגה (בערך 25% הראשונים)
הגדירו את הרכיבים הבאים:
- תמונת פתיחה או סצנת פתיחה: מה הדבר הראשון שהקורא רואה? היא צריכה לבסס את העולם הרגיל של הדמות הראשית ולרמוז על הטון של הסיפור.
- אירוע מחולל: האירוע ששובר את המצב הקיים של הדמות הראשית ומניע את העימות המרכזי. מקמו אותו לא יאוחר מסימן ה-12-15%. אם הוא מגיע מאוחר יותר, הפתיחה שלכם כנראה נגררת.
- נקודת המפנה של המערכה הראשונה: הרגע שבו הדמות הראשית מתחייבת לבעיה המרכזית. היא חוצה סף, עושה בחירה או נדחפת לעימות הראשי. זו נקודת האל חזור שמשגרת את המערכה השנייה.
מערכה שנייה: עימות (בערך 25-75%)
המערכה השנייה היא המקום שבו רוב המתווים נעשים דלילים ורוב הטיוטות סוטות מהדרך. חלקו אותה לשני חצאים, עם נקודת האמצע כציר.
- פעולה עולה (החצי הראשון): הדמות הראשית רודפת אחרי המטרה שלה, נתקלת במכשולים מסלימים ומנסה פתרונות שמצליחים בחלקם אבל יוצרים בעיות חדשות. בקטע הזה הדמות ברובה מגיבה: היא מגיבה לאירועים ולא מניעה אותם.
- נקודת האמצע: חשיפה, תפנית או שינוי שמשנים את האופן שבו הדמות הראשית מבינה את העימות. אחרי נקודת האמצע, הדמות עוברת מתגובה ליוזמה. זה המרכז המבני של הרומן, והוא ראוי לתכנון קפדני.
- סיבוכים (החצי השני): הסיכון עולה. הדמות עלולה לאבד בעלי ברית. האנטגוניסט צובר יתרון. עלילות המשנה מתכנסות אל העימות הראשי. הכול נבנה לקראת נקודת משבר.
- נקודת המפנה של המערכה השנייה (הרגע האפל): הדמות הראשית ניצבת מול הכישלון הגדול ביותר שלה. המטרה נראית בלתי אפשרית. השקר הפנימי חוזר ומשתלט. זו נקודת השפל שנותנת לשיא את המשמעות שלו דרך הניגוד.
מערכה שלישית: התרה (בערך 25% האחרונים)
- שיא: הדמות הראשית מתעמתת ישירות עם העימות המרכזי. הקשת הפנימית והעלילה החיצונית מתכנסות. הדמות חייבת לעשות בחירה מכרעת שמראה אם היא אימצה את האמת או נכנעה לשקר.
- פעולה יורדת: ההשלכות המיידיות של השיא. חוטים פתוחים מטופלים. התוצאות של הבחירה בשיא מתפשטות החוצה.
- תמונת סיום או סצנת סיום: השתקפות של הפתיחה. הראו איך הדמות הראשית והעולם שלה השתנו (או לא הצליחו להשתנות). המרחק בין תמונת הפתיחה לתמונת הסיום הוא המדד לקשת של הסיפור שלכם.
חלק 4: מעקב אחרי עלילות משנה
רשמו כל עלילת משנה וציינו איפה היא מצטלבת עם העלילה הראשית. כל עלילת משנה צריכה להפעיל לחץ על העימות המרכזי של הדמות הראשית או להאיר את התמה מזווית אחרת. לכל עלילת משנה, ענו: איך היא מתחברת לשאלה התמטית של הסיפור הראשי? אם אין לכם תשובה ברורה, ייתכן שצריך לחשוב על עלילת המשנה מחדש.
עקבו אחרי ביטי המפתח של כל עלילת משנה: איפה היא מוצגת, איפה היא מסלימה ואיפה היא נפתרת. עלילות משנה שנפתרות יחד עם העלילה הראשית יוצרות תחושה מספקת של התכנסות. עלילות משנה שמתעכבות אחרי השיא גורמות לסוף להרגיש נפוח.
חלק 5: פירוק סצנה אחר סצנה
זו הרמה המפורטת ביותר של המתווה. לא כל כותב צריך רמת פירוט כזאת, אבל מי שצריך מוצא אותה חיונית לשמירה על תנופה בזמן הטיוטה.
לכל סצנה, ציינו את הדברים הבאים:
- מספר הסצנה והפרק: איפה הסצנה הזאת נמצאת בכתב היד.
- דמות נקודת המבט: דרך העיניים של מי אנחנו רואים?
- מטרת הסצנה: מה דמות נקודת המבט רוצה בסצנה הזאת?
- עימות: מה מתנגד לה?
- תוצאה: האם היא מקבלת את מה שהיא רוצה? (התשובה צריכה להיות בדרך כלל "לא" או "כן, אבל" כדי לשמור על המתח.)
- תנועה בקשת: איך הסצנה הזאת מקדמת או מסבכת את הקשת הפנימית של הדמות?
- תכלית הסצנה: מה הסצנה הזאת משיגה בשביל הקורא? אם סצנה לא מקדמת את העלילה, לא מעמיקה דמות ולא בונה את העולם באופן שיהיה חשוב בהמשך, ייתכן שאין לה סיבה להתקיים.
חלק 6: הערות תחקיר ועיון
נהלו חלק שוטף לתחקיר שיזין את הטיוטה. זה יכול לכלול פרטים היסטוריים, מידע טכני, תיאורי מקומות או הקשר תרבותי. כשהערות התחקיר נמצאות בתוך המתווה ולא במקום נפרד, אפשר לחזור אליהן בזמן תכנון סצנות בלי לשבור את רצף העבודה.
איך להתאים את התבנית
התבנית הזאת היא נקודת התחלה, לא חובה. הנה כמה דרכים להתאים אותה לתהליך שלכם:
- אם אתם כותבים מהבטן: מלאו רק את חלקים 1 ו-2. כתבו מתווה רופף למערכה הראשונה והשאירו את המערכה השנייה והשלישית כשאלות פתוחות. עכשיו יש לכם מספיק מבנה כדי להתחיל לכתוב בלי להרגיש כלואים. חזרו לתבנית אחרי הטיוטה הראשונה כדי למפות את מה שבאמת כתבתם.
- אם אתם מתכננים: מלאו כל חלק. הפירוק סצנה אחר סצנה בחלק 5 הוא מפת הדרכים שלכם לכתיבת הטיוטה. עדיין תגלו בזמן הכתיבה דברים שיפתיעו אתכם, וזה טוב. עדכנו את המתווה תוך כדי.
- אם אתם כותבים סדרה: שכפלו את התבנית לכל ספר והוסיפו מסמך ברמת הסדרה שעוקב אחרי חוטי עלילה כוללים, קשתות דמות שנמשכות לאורך כמה ספרים ורכיבי בניית עולם שמתפתחים לאורך הסדרה.
- אם אתם משכתבים: מלאו את התבנית אחרי שסיימתם טיוטה. מפו את מה שבאמת כתבתם מול המסגרת המבנית. הפערים בין הכוונה לביצוע יחשפו בדיוק איפה נדרש שכתוב.
תכננו את הרומן הבא שלכם ב-Plotiar. שמרו את הרעיון המרכזי, הדמויות, מבנה המערכות ותוכנית הסצנות בפרויקט אחד מסודר, עם מסמכים, פתקים ותרשימי זרימה זה לצד זה. נסו בחינם.