שגרת כתיבה

שגרת כתיבה (Writing Routine) היא תרגול מכוון ועקבי של כתיבה במרווחים קבועים, שמוגדרים לפי זמן (שעתיים של כתיבה בכל בוקר), לפי תפוקה (1,000 מילים ביום) או לפי לוח זמנים (כתיבה בכל יום חול מ-6:00 עד 8:00 בבוקר). מטרת השגרה היא להפוך את הכתיבה מפעילות שתלויה בהשראה או במצב רוח לתרגול בר קיימא שמשולב בחיי היומיום. שגרה יוצרת את התנאים ליצירתיות, כי היא מסלקת את ההחלטה היומית אם לכתוב, מתי ולכמה זמן, ומחליפה אותה בהרגל שמונע בכוח התנופה ולא בכוח המוטיבציה. רוב הכותבים המקצועיים שומרים על שגרה כלשהי, אף שהפרטים משתנים מאוד מאחד לאחר.

הרוקי מורקמי קם בארבע לפנות בוקר וכותב חמש עד שש שעות, ואחר כך רץ או שוחה, ושומר על השגרה הזאת במשמעת של נזיר לאורך כתיבת הטיוטה של כל רומן. מאיה אנג׳לו שכרה חדר במלון וכתבה מ-6:30 בבוקר עד 14:00, בחדר שהקפידה להשאיר נקי מהסחות דעת. אנתוני טרולופ כתב, כידוע, 250 מילים בכל רבע שעה החל מ-5:30 בבוקר, ואם סיים רומן לפני שנגמר זמן הכתיבה שלו, הוא התחיל מיד את הבא בדף חדש. טוני מוריסון כתבה לפני עלות השחר כשעבדה במשרה מלאה וגידלה ילדים, והוכיחה ששגרה אינה דורשת פרקי זמן גדולים, אלא מחויבות עקבית לכל זמן שיש. לדוגמאות המגוונות האלה יש עיקרון משותף: הסדירות חשובה יותר ממשך הישיבה, והופעה עקבית מייצרת יותר עבודה מהמתנה לתנאים אידיאליים.

בניית שגרת כתיבה מתחילה בכנות לגבי החיים, דפוסי האנרגיה והמזג שלכם. יש כותבים שפורחים בשעות הבוקר המוקדמות, כשהמוח הביקורתי עדיין שקט, ויש שעושים את העבודה הטובה ביותר שלהם מאוחר בלילה. יש מי שצריכים שקט, ויש מי שכותבים בבתי קפה. השגרה הטובה ביותר היא זו שבאמת תשמרו עליה, לא זו שנשמעת הכי מרשימה. כדאי להתחיל בקטן: להתחייב לרבע שעה ביום או ל-200 מילים בסשן, ולבנות משם. כדאי להגן על זמן הכתיבה מהפרעות ולהתייחס אליו כאל פגישה שאי אפשר לבטל. אם פספסתם יום, אפשר לחזור למחרת בלי להלקות את עצמכם, כי אשמה היא האויבת של תרגול בר קיימא. עם הזמן השגרה עצמה הופכת למקור של אנרגיה יצירתית: הישיבה באותה שעה ובאותו מקום מאותתת למוח שהגיע הזמן לכתוב, והמילים באות בקלות רבה יותר כי ההרגל אימן את המוח לצפות להן.