כתיבה מהבטן (Pantsing)

כתיבה מהבטן (Pantsing), כינוי שנגזר מהביטוי האנגלי "flying by the seat of your pants" (לטוס על פי תחושת הבטן, בלי מכשירים), מתארת גישה לכתיבה שבה הכותב מתחיל עם מעט תכנון מראש או בלי תכנון בכלל, ונותן לסיפור לצמוח באופן אורגני מתוך מעשה הכתיבה עצמו. כותבים מהבטן יכולים להתחיל בדמות, בדימוי, במצב או במשפט אחד, וללכת לאן שהכתיבה מובילה אותם. את העלילה, את התמות ואפילו את המניעים של הדמויות הם מגלים תוך כדי כתיבת הטיוטה. השיטה הזאת מתייחסת לטיוטה הראשונה כאל מסע גילוי ולא כאל ביצוע, ומי שנוהגים בה טוענים שהספונטניות של הגילוי יוצרת סיפורת עם חיות והפתעה שלפעמים חסרות בסיפורים שתוכננו מראש.

סטיבן קינג הוא אולי התומך המפורסם ביותר בכתיבה מהבטן. בספרו On Writing הוא מתאר את התהליך שלו כחשיפה של מאובן: הסיפור כבר קיים, והתפקיד של הכותב הוא לחפור אותו בזהירות ולא לכפות עליו מבנה מלמעלה. קינג מתחיל בדרך כלל ממצב ומקבוצת דמויות, וכותב כדי לגלות מה יקרה, מתוך אמון שההיגיון הסיפורי יעלה מתוך התנהגות הדמויות. גם מרגרט אטווד תיארה את התהליך שלה כהליכה בעקבות הסיפור ולא כהכוונה שלו. החוויה של כתיבה מהבטן מתאפיינת לעיתים קרובות בהפתעה, בתחושה שהדמויות מקבלות החלטות שהכותב לא צפה, וזה יכול להוליד התפתחויות עלילתיות וקשרים תמטיים שמרגישים אורגניים ובלתי נמנעים ולא מהונדסים.

כתיבה מהבטן אינה ויתור על המלאכה, אלא דרך אחרת להפעיל אותה. טיוטה ראשונה שנכתבה מהבטן דורשת בדרך כלל שכתוב נרחב יותר מטיוטה של מתכננים, כי כתיבת גילוי מייצרת לעיתים קרובות בעיות מבנה, מבוי סתום וחוסר עקביות שצריך לפתור בטיוטות הבאות. מי שנמשכים לכתיבה מהבטן צריכים לקבל את הבלגן של הטיוטה הראשונה ולעמוד בפיתוי לשכתב תוך כדי, כי זה עלול לעצור את התנופה קדימה. כדאי להמשיך לכתוב גם מתוך אי ודאות, מתוך אמון שאפשר יהיה לתקן את בעיות המבנה אחר כך. כותבים רבים מגלים שגישה משולבת מתאימה להם במיוחד: כתיבה מהבטן של הטיוטה הראשונה כדי ללכוד את האנרגיה וההפתעה של הסיפור, ואחר כך שכתוב בעין האנליטית של מתכננים כדי לחזק את המבנה, את הקצב ואת הלכידות. העיקר הוא להבין שגילוי ותכנון הם תהליכים משלימים, לא פילוסופיות מתחרות.