אונומטופיאה (מילת חיקוי)

אונומטופיאה (Onomatopoeia) היא מילה שההגייה שלה מחקה את הצליל שהיא מתארת או מעוררת אותו. מילים כמו "זמזום", "רשרוש", "טפטוף", "לחישה", "שקשוק" ו"ציוץ" נושאות את המשמעות שלהן בצליל שלהן, ויוצרות קשר חושי מיידי בין השפה לחוויה. האונומטופיאה היא אחד המאפיינים הקדומים ביותר של השפה, והיא מופיעה כמעט בכל שפה בעולם, אף ששפות שונות מייצגות לעיתים קרובות את אותם צלילים באופן שונה, וחושפות איך התרבות מעצבת אפילו את האופן שבו אנחנו שומעים רעש: הכלב העברי עושה "הב הב", והכלב האנגלי "woof".

הפעמונים של אדגר אלן פו הוא תרגיל וירטואוזי באונומטופיאה: המילה "tintinnabulation" מעוררת את צלצול הפעמונים, ומילים כמו "clang, and clash, and roar" ("קרקוש, והתנגשות, ושאגה") מחקות את הצליל שלהם שהולך ונעשה מטורף. בקומיקס, האונומטופיאה היא יסוד חזותי וספרותי: "POW", "WHAM" ו-"THWIP" הפכו לאיקוניים בזכות השימוש בהם בפרסומים של מארוול ו-DC. יוליסס של ג׳יימס ג׳ויס משתמש באונומטופיאה לכל אורכו, ואולי באופן הזכור ביותר בפרק "הסירנות", שבו הפרוזה עצמה מנסה להפוך למוזיקה בעזרת מילים כמו "jingle" (צלצול) ו-"tap" (נקישה).

בסיפורת בפרוזה, האונומטופיאה חזקה במיוחד כשמשתמשים בה במשורה ובדייקנות. מילת חיקוי אחת שנבחרה היטב יכולה להחיות סצנה בחיות רבה יותר מפסקה של תיאור: "הדלת נסגרה בנקישה" מעורר יותר מ"הדלת נסגרה בשקט". כדאי להימנע מערימה של מילות חיקוי, אלא אם יוצרים בכוונה אפקט קקופוני או קומי. כדאי לזכור שהאונומטופיאה מפעילה את הדמיון השמיעתי, ולכן כדאי להשתמש בה כשהצליל חשוב לסצנה. כדאי לצרף למילות החיקוי פרטים חושיים אחרים, כדי ליצור חוויה סוחפת במלואה ולא להישען על הצליל בלבד.