עלילה
רצף האירועים שקשורים בקשר סיבתי ויוצרים את עמוד השדרה של הסיפור, ונבדלים מכרונולוגיה בלבד בזכות ההיגיון של סיבה ותוצאה.
עודכן לאחרונהעלילה (Plot) היא שרשרת של אירועים שקשורים זה לזה בקשר סיבתי, ומעניקה לסיפור את התנופה שלו קדימה. א.מ. פורסטר ניסח את ההבחנה הקלאסית בספרו Aspects of the Novel: "המלך מת ואחר כך מתה המלכה" הוא סיפור, רצף כרונולוגי של אירועים. "המלך מת ואחר כך מתה המלכה מצער" היא עלילה, כי האירוע השני נגרם בגלל הראשון. עלילה אינה רק מה שקורה, אלא למה דבר אחד קורה בגלל דבר אחר, ויוצרת שרשרת של סיבה ותוצאה שגורמת לסיפור להרגיש תכליתי ולא שרירותי.
יצירות בעלות עלילה הדוקה כמו אדיפוס המלך של סופוקלס שואבות את כוחן מסיבתיות כמעט מכנית: כל גילוי מפעיל את הבא, והסוף מרגיש מזעזע ובלתי נמנע בעת ובעונה אחת. לעומת זאת, ספרות זולה של קוונטין טרנטינו מפרק את העלילה שלו על פני ציר זמן לא כרונולוגי, ומאתגר את הקהל להרכיב מחדש את השרשרת הסיבתית. שתי הגישות מראות שעלילה אינה עניין של סדר ההצגה, אלא של ההיגיון הבסיסי שמחבר בין האירועים. סיפור יכול לערבב את ציר הזמן שלו ועדיין להחזיק עלילה חזקה, כל עוד היחסים הסיבתיים נשארים לכידים.
הבנת העלילה כמבנה סיבתי ולא כרצף בלבד היא אחד הכלים המעשיים ביותר שיכולים להיות לכותבים. כשכתב יד מרגיש חסר כיוון, הבעיה היא כמעט תמיד סיבתיות חלשה: דברים קורים, אבל אף אחד מהם לא קורה בגלל האחר. אפשר לבחון כל אירוע בשאלה אם הסרתו תשבור את השרשרת שמובילה לשיא. אם לא, האירוע אינו באמת חלק מהעלילה. כדי לחזק את העלילה, כדאי לוודא שכל סצנה מרכזית היא גם תוצאה של מה שבא לפניה וגם סיבה למה שבא אחריה.