ספרות עיון נרטיבית
כתיבה עובדתית שמספרת סיפור אמיתי בעזרת טכניקות הסיפור של הספרות היפה.
עודכן לאחרונהספרות עיון נרטיבית (narrative nonfiction), המכונה לפעמים ספרות עיון ספרותית או ספרות עיון יוצרת, היא כתיבה עובדתית שמשתמשת בטכניקות הסיפור של הספרות היפה, ובהן בניית סצנות, פיתוח דמויות, דיאלוג וקשת סיפורית, כדי להציג אירועים אמיתיים באופן סוחף ומרתק. היא מגשרת בין המחויבות של העיתונות לעובדות לבין המחויבות של הספרות לאמנות. הסוגה כוללת ממואר, עיתונות ספרותית, פשע אמיתי (true crime), היסטוריה פופולרית, כתיבה מדעית ומסות אישיות, וכולן מאוחדות סביב העיקרון שאפשר לספר את האמת באותה אומנות ובאותו כוח סיפורי כמו בסיפורת.
בדם קר של טרומן קפוטה נחשב לעתים קרובות לחלוץ הסוגה: הוא משחזר את רצח משפחת קלאטר בקצב ובעומק הפסיכולוגי של רומן, ושומר בה בעת על נאמנות קפדנית לעובדות. שנת החשיבה המאגית של ג׳ואן דידיון משתמשת בטכניקות של מסה אישית וממואר כדי לחקור את האבל בדיוק חסר פשרות. The Devil in the White City של אריק לרסון שוזר את סיפוריהם של אדריכל ושל רוצח סדרתי בתקופת התערוכה העולמית בשיקגו ב-1893, ומשתמש בעלילות מקבילות ובבניית סצנות חיה כדי להפיח חיים בהיסטוריה. בכל אחד מהמקרים, המחויבות לדיוק עובדתי אינה ניתנת להפרדה מהמחויבות לאומנות הסיפור.
כתיבת ספרות עיון נרטיבית דורשת את משמעת המחקר של חוקרים ואת האינסטינקטים הסיפוריים של סופרים. מתחילים במחקר ממצה: ראיונות, מסמכים ארכיוניים, ביקורים במקומות ושקיעה במקורות ראשוניים. אחר כך מזהים את היסודות הסיפוריים, הדמויות, הקונפליקטים ונקודות המפנה, שיעניקו לחומר מבנה דרמטי. משתמשים בסצנה ובדיאלוג כדי להמחיש רגעי מפתח במקום לסכם אותם. חשוב לומר בגלוי מה ידוע לכם ואיך אתם יודעים זאת; בניגוד לסיפורת, ספרות עיון נרטיבית נושאת מחויבות לאמת שאסור להקריב למען סיפור טוב יותר. כוחה של הסוגה טמון בדיוק במתח שבין "זה באמת קרה" לבין "לא תוכלו להפסיק לקרוא".