תבנית לפרופיל נבל
הנבל הוא הדמות שמפותחת הכי פחות ברוב כתבי היד. כותבים משקיעים חודשים בפיתוח הפצע, השקר, הרצון והקשת של הדמות הראשית, ואז משרטטים את האנטגוניסט באחר צהריים אחד, עם שפם ומניע שמסתכם ב"רוע". הקורא מרגיש את הפער מיד. נבל דל גורם למסע של הדמות הראשית להרגיש קטן, כי הדמות הראשית יכולה להיות עמוקה רק כמו הכוח שמולו היא נבחנת.
התבנית הזאת נבנתה במיוחד בשביל אנטגוניסטים ונבלים. היא חופפת לתבנית לפרופיל דמות, אבל היא מעמידה בחזית את השאלות המבניות שהכי חשובות לתפקיד: מניע, אידיאולוגיה, והדרך המסוימת שבה האנטגוניסט משקף את הדמות הראשית ומאתגר אותה. היא מניחה שאתם רוצים נבל שהוא יותר ממכשול: אדם שהקורא יכול לעקוב אחרי ההיגיון שלו, גם כשהוא לא יכול לתמוך במסקנות.
הערה על מינוח. "נבל" ו"אנטגוניסט" אינם מילים נרדפות. האנטגוניסט הוא הכוח שמתנגד למטרה של הדמות הראשית. הנבל הוא אנטגוניסט שהוא גם אשם מוסרית: אדם שעושה רע במעשיו ולפי המצפן המוסרי של הסיפור. חלק מהאנטגוניסטים הם נבלים; חלקם פשוט כוחות מתנגדים שהמטרות שלהם מתנגשות עם אלה של הדמות הראשית. התבנית מתאימה לשניהם, אבל מקדישה תשומת לב מיוחדת לנבלים, כי הם דורשים את הזהירות הרבה ביותר.
חלק 1: זהות ופני שטח
היסודות, בטיפול זהיר. פרטי פני השטח של נבל חשובים, כי כך הקורא פוגש אותו בפעם הראשונה, וקשה למחוק רושם ראשוני.
- שם: כולל תארים, כינויים או שמות שבהם הדמות מוכרת בקהילות שונות. לשמות יש משקל, במיוחד אצל אנטגוניסטים. חשבו על מה השם מאותת: אריסטוקרטי, זר לעולם של הדמות הראשית, גנרי, ייחודי, אירוני.
- גיל ושלב בחיים: המקום שבו הנבל נמצא בחייו משפיע על מה שיש לו להפסיד ועל מה שהוא מוכן לסכן. נבל צעיר שעדיין בונה את מעמדו מתנהג אחרת מנבל זקן שמגן על מורשת.
- תפקיד ציבורי: מה הנבל נראה בעיני העולם. העבודה שלו, המעמד החברתי, המוניטין. התפקיד הציבורי הוא המסכה. הסיפור יחשוף בהדרגה מה מסתתר מאחוריה.
- נוכחות פיזית: לא רק המראה, אלא הרושם. איך מרגיש החדר כשהוא נכנס? האם הוא מגנטי, דוחה, בלתי נראה, מאיים? הימנעו מסימני הנבלות השחוקים, הצלקת, העיניים הקרות, החיוך האכזרי, אלא אם אתם חותרים תחתם בכוונה.
חלק 2: המניע
כאן רוב הנבלים נכשלים. המניע חייב להיות מסוים, קוהרנטי מבפנים, ו(זה החלק הקריטי) מובן. נבל שהמניע שלו הוא "אני רשע" אינו דמות. נבל שהמניע שלו הוא "אני מאמין שהדרך היחידה להגן על העם שלי היא לחסל את האיום שהקיום שלהם אמור לנטרל" הוא דמות. אפשר להתווכח עם המסקנה. אי אפשר לבטל את ההנמקה.
מה הנבל רוצה
נסחו את הרצון המודע כמשפט. היו מדויקים. "כוח" אינו רצון. "להחזיר למשפחתי את מעמדה בכך שאשיב את האדמות שאבדו לה לפני שלושה דורות" הוא רצון. ככל שהוא מסוים יותר, הנבל מרגיש יותר כמו אדם ופחות כמו ארכיטיפ.
למה הוא מאמין שהצדק איתו
כל אנטגוניסט מתפקד מאמין שהמעשים שלו מוצדקים. נסחו את ההצדקה. היא לא צריכה להיות ברת הגנה מבחינה מוסרית: היא צריכה להיות הגיונית מתוך הראש של הנבל. "אם לא אקח את זה, מישהו אחר ייקח, והוא יהיה גרוע ממני." "טובת הכלל דורשת הקרבות שאנשים קטנים יותר לא מסוגלים להביא את עצמם לעשות." "הכאב שלי מקנה לי זכות לגרום כאב בתמורה."
הפצע שמתחת
כמעט לכל נבל יש פצע: חוויה מעצבת שלימדה אותו את השקר שהוא פועל לפיו עכשיו. הפצע של הנבל זהה מבחינה מבנית לפצע של דמות ראשית, אבל התגובה הייתה שונה. בעוד שדמות ראשית בקשת חיובית פועלת כדי להתגבר על השקר שהפצע שתל, הנבל אימץ את השקר ובנה חיים על ההיגיון שלו.
אתם לא חייבים לשים את הפצע על הדף. אבל אתם חייבים לדעת אותו. הפצע הוא מה שגורם לנבל להרגיש בלתי נמנע, ולא נבחר מטעמי נוחות סיפורית.
מה לכתוב כאן: שלושה חלקים קצרים. הרצון. ההצדקה. הפצע שמסביר את השקר שמתחת להצדקה.
חלק 3: האידיאולוגיה
נבלים חזקים נושאים לעיתים קרובות אידיאולוגיה: השקפת עולם שמצדיקה ומסבירה את המעשים. האידיאולוגיה היא מה שמבדיל נבל מאדם שבמקרה עושה דברים רעים. היא המסגרת שמאפשרת לנבל לישון בלילה.
- מה הנבל מאמין לגבי אנשים: האם הם חלשים מיסודם, אנוכיים מיסודם, ניתנים לגאולה מיסודם, נחותים מהנבל מיסודם? התשובה שלו קובעת איך הוא מתייחס לאנשים שהוא פוגש.
- מה הנבל מאמין לגבי כוח: איך משיגים אותו, איך שומרים עליו, למי מגיע, ומה עולה השימוש בו?
- מה הנבל מאמין לגבי עצמו: האם הוא שליח של הכרח, בעל כורחו? שורד שבנה את עצמו? אריסטוקרט של רצון? כלי למשהו גדול ממנו? הדימוי העצמי מעצב את הרטוריקה.
- מה הנבל מאמין לגבי מוסר: האם הוא דחה את המוסר המקובל, החליף אותו במוסר משלו, או שכנע את עצמו שהמוסר המקובל בצד שלו? הנבלים החזקים ביותר מאמינים לעיתים קרובות באמת שהם השחקן המוסרי בעימות.
חלק 4: הנבל כמראה של הדמות הראשית
האנטגוניסטים החזקים ביותר אינם ההפך של הדמות הראשית. הם גרסאות של הדמות הראשית שהלכו בדרך אחרת. זו מערכת היחסים המבנית החשובה ביותר בסיפור, וכאן נבלים חלשים קורסים הכי הרבה.
מה משותף להם
איזו תכונה, חוויה או פצע משותפים לדמות הראשית ולנבל? הרכיב המשותף הוא הגשר שגורם לנבל להרגיש כמו הצל של הדמות הראשית ולא כמו בעיה נפרדת.
איפה דרכיהם נפרדו
בהינתן הרכיב המשותף, איפה שתי הדמויות נפרדו? איזו בחירה, הזדמנות או לחץ משכו אחת לדרך של הדמות הראשית ואת השנייה לדרך של הנבל? נקודת ההיפרדות היא הטיעון התמטי שהסיפור מעלה.
איך הנבל רואה את הדמות הראשית
איך הנבל רואה את הדמות הראשית? כטיפשה? כאיום? כאידיאליסטית תמימה? כגרסה צעירה של עצמו? כבת ברית פוטנציאלית שעוד לא למדה את האמיתות הקשות? המבט של הנבל צריך להיות מסוים, מנוסח היטב ולא שגוי לגמרי. נבלים שפשוט שונאים את הדמות הראשית כי היא טובה הם שטוחים. נבלים שרואים בדמות הראשית את מי שהם יכלו להיות, או את מי שגורמת לבחירות שלהם להיראות רע בדיעבד, הם חיים.
מה לכתוב כאן: שלוש פסקאות קצרות. התכונה המשותפת. נקודת ההיפרדות. המבט של הנבל על הדמות הראשית, בקול של הנבל, אם תצליחו.
חלק 5: שיטות והתנהלות
האופן שבו הנבל פועל בעולם חשוב לא פחות מהסיבה. השיטות חושפות את הדמות.
- איך הוא רודף אחרי המטרה: דרך מוסדות, כריזמה, כוח, מניפולציה, כסף, משיכה אידיאולוגית, סבלנות, כוח רצון גולמי? השיטה אומרת לקורא במה הנבל בוטח.
- מה הוא לא יעשה: לכל נבל חזק יש גבולות. נבל בלי גבולות אינו מעניין: הוא כוח טבע. הגבולות לא חייבים להיות מוסריים. הם יכולים להיות מעשיים, אסתטיים או נטועים באידיאולוגיה. אבל הידיעה עד היכן הנבל לא ילך נותנת לקורא תחושה של מי הוא.
- איך הוא מתייחס לבעלי הברית ולכפופים לו: הסימן החזק ביותר לאופיו של נבל הוא האופן שבו הוא מתייחס לאנשים שהנאמנות שלהם מובטחת לו. רודני? נדיב? אדיש? פרגמטי? מחבב באופן שמסבך את הנוף המוסרי?
- היחס שלו לסיכון: האם הוא מהמר בגדול? מגדר? מתכנן לכל תרחיש? פועל לפי אינסטינקט? פרופיל הסיכון מעצב את הקצב של העימות.
חלק 6: הקשת
לרוב הנבלים יש קשת, גם אם היא שלילית. נסחו אותה.
איפה הוא מתחיל?
לא ביוגרפית, אלא בהווה של הסיפור. מה המעמד של הנבל בפתיחה? מבוסס ובטוח בעצמו? מאוים ומגיב? חדש ושאפתן?
איזה לחץ הקשת של הדמות הראשית מפעילה עליו?
המעשים של הדמות הראשית משבשים גם את המצב הקיים של הנבל. הקשת של הנבל מעוצבת על ידי התגובה שלו לשיבוש הזה. נבל שפשוט ממשיך כרגיל הוא סטטי מבחינה מבנית. נבל שמסלים, מסתגל או נשבר תחת לחץ הוא חי.
איפה הוא מסיים?
מובס? מנצח? עובר שינוי? מת? נסוג? צודק בדיעבד? הסוף של הנבל הוא חלק מהמסקנה התמטית של הסיפור. נבל שמובס בדרך הצפויה ביותר מספק לעיתים קרובות את הסוף הכי פחות מעניין. שקלו אם תוצאה קשה יותר, ניצחון חלקי, תבוסה עמומה, שינוי, ניצחון חלול, תשרת את הסיפור טוב יותר.
מה לכתוב כאן: שלוש פסקאות קצרות. עמדת הפתיחה, התגובה ללחץ, מצב הסיום.
חלק 7: קול ונוכחות
איך הנבל נשמע? איך הוא נכנס לסצנה ויוצא ממנה? נבלים בספרות חיים או מתים לפי הקול שלהם, והדרך הקלה ביותר להפוך נבל לבלתי נשכח היא לגרום לו לדבר כמו שאף דמות אחרת בספר לא מדברת.
- אוצר מילים ומשלב: רשמי, מדובר, ספרותי, טכני, ארכאי? האם הוא משתמש בסלנג? האם הוא נשמע כמו מי שקרא הרבה? כמו מי שלא קרא כלום?
- מקצב: משפטים ארוכים או קצרים וקטועים? הנאה מהשפה או חוסר סבלנות כלפיה? נבלים רבים מדברים לאט, כי למדו שהיסוס נקרא כאיום.
- סימנים מילוליים: ביטויים חוזרים, התחמקויות, הדרך שבה הוא נמנע ממילים מסוימות או מתעקש על אחרות. נבל שמסרב להשתמש בשם מסוים, או שחוזר שוב ושוב למטפורה מסוימת, מאופיין דרך הדיבור שלו.
- על מה הוא צוחק: הומור הוא אחת הדרכים המהירות ביותר לרמוז על העולם הפנימי של דמות. נבל שצוחק על סבל הוא סוג אחד של אדם; נבל שצוחק על הכישלונות של עצמו הוא סוג אחר; נבל שאף פעם לא צוחק הוא סוג שלישי.
איך להתאים את התבנית
- לנבלים של עימות פיזי: כל החלקים רלוונטיים. שימו לב במיוחד לחלק 5 (שיטות) ולחלק 7 (קול). נבלים פיזיים מבססים את האיום שלהם דרך התנהגות מסוימת, לא דרך תיאור של נוכחות מאיימת.
- לאנטגוניסטים מוסדיים או מערכתיים: חלק 3 (אידיאולוגיה) וחלק 4 (מראה) נעשים החשובים ביותר. מערכת כאנטגוניסט עדיין צריכה פנים אנושיות שמגלמות אותה, הפקיד, הדמות שבראש התאגיד, האינקוויזיטור, והפנים האלה צריכות פיתוח דמות מלא.
- ליריבים (אנטגוניסטים שאינם נבלים): חלקים 1, 2, 4 ו-6. יריב הוא אנטגוניסט שאינו אשם מוסרית; הוא פשוט רוצה את מה שהדמות הראשית רוצה. אפשר לדלג על חלק 3 (אידיאולוגיה) ועל חלקי הפצע שבחלק 2, לטובת התמקדות רבה יותר בדינמיקה הרגשית של היריבות.
- לאנטגוניסטים פנימיים (הפגם של הדמות הראשית עצמה): התאימו את התבנית כך שתתמקד בפגם כאילו היה דמות. הפצע, האידיאולוגיה, המראה והקשת עדיין חלים: הם פשוט חיים בתוך הדמות הראשית ולא מעבר לעימות.
- לנבלים של סדרה: תכננו קשתות על. נבל של סדרה שנוכח במלואו בספר הראשון ימצה את הערך הדרמטי שלו לפני שהסדרה נגמרת. הנבלים החזקים ביותר בסדרות נחשפים בהדרגה, כשהפצע, האידיאולוגיה והשיטות שלהם נפרשים לאורך כמה ספרים.
בנו את הנבל שלכם ב-Plotiar. שמרו את פרופיל האנטגוניסט ליד הפרופיל של הדמות הראשית, קשרו את שניהם לטיוטות של סצנות, וראו את המראה ביניהם מתחדדת ככל שהסיפור מתפתח. נסו בחינם.