תבנית למעגל הסיפור

דן הרמון, היוצר של Community ושל ריק ומורטי, לקח את מסע הגיבור של ג׳וזף קמפבל, הסיר ממנו את אוצר המילים המיסטי וצמצם אותו לשמונה שלבים שמסודרים סביב מעגל. הוא השתמש בו כדי לתכנן כמעט כל פרק בשתי סדרות טלוויזיה ותיקות. זה אחד מכלי תכנון העלילה היעילים ביותר שנוצרו אי פעם, והסיבה להצלחתו היא שהוא מכריח אתכם לנסח גם את התנועה הנפשית של הדמות הראשית וגם את האירועים החיצוניים.

מעגל הסיפור בנוי כמו שעון. הדמות הראשית מתחילה למעלה (שלב 1: דמות נמצאת באזור נוחות), נעה עם כיוון השעון דרך ירידה, שינוי וחזרה, ומגיעה בחזרה למקום שבו התחילה, אחרת. הצורה המעגלית אינה קישוט. היא העיקר. יוצאים מהבית; עוברים מבחנים; מביאים משהו בחזרה; ומה שמביאים משנה את הבית שחוזרים אליו.

התבנית הזאת מובילה אתכם דרך כל שמונת השלבים, מסבירה מה כל אחד מהם משיג ועוזרת למפות את הסיפור שלכם על המעגל. היא מתאימה לפרקי טלוויזיה, לסיפורים קצרים ולרומנים. היא גדלה עם הצורך: אפשר להשתמש בה כדי לתכנן סיטקום של 22 דקות או ספר של 400 עמודים.

שלב 1: הדמות (דמות נמצאת באזור נוחות)

בססו את הדמות הראשית באזור הנוחות שלה. "נוחות" כאן לא אומרת שמחה. היא אומרת מוכרות. הדמות יכולה להיות אומללה, בודדה או תקועה, אבל זו אומללות שהיא יודעת איך לשרוד. היא השלימה איתה, גם אם ההשלמה עלובה. זה שיווי המשקל שהסיפור עומד להפר.

אזור הנוחות אומר לנו מי הדמות ועל מה היא מגינה. הוא גם יוצר את הניגוד שמולו יימדד השינוי שהסיפור מביא. דמות שאזור הנוחות שלה הוא "לשכב לבד בדירה שקטה, מוקפת ספרים שנקראו עד חציים" נמצאת במסע שונה מדמות שאזור הנוחות שלה הוא "לשתות עם אותם שלושה חברים באותו בר בכל יום שישי".

מה לכתוב כאן: תארו את החיים הנוכחיים של הדמות הראשית. מהי ההשלמה שלא נאמרה שהיא עשתה עם הנסיבות שלה? מה המחיר של ההשלמה הזאת?

שלב 2: צורך (היא רוצה משהו)

הנוחות של הדמות הראשית מופרת על ידי רצון. היא רוצה משהו שעוד אין לה: אהבה, ידע, צדק, חירות, נקמה, אישור מהורה, כריך. הרצון יכול להיות קטנוני או מונומנטלי. מה שחשוב הוא שיהיה מסוים מספיק כדי להניע פעולה.

הרמון מבחין בין הרצון המודע (מה שהדמות הראשית תגיד שהיא רוצה אם ישאלו אותה) לבין הצורך הלא מודע (מה שהיא באמת צריכה לרכוש כדי להיות שלמה). בדרך כלל הם שונים. הרצון הוא "אני רוצה את הקידום". הצורך הוא להפסיק למדוד את הערך העצמי לפי התואר. סיפור טוב יספק אחד מהם ולא את השני, וההבדל ביניהם הוא המנוע של הקשת.

מה לכתוב כאן: נסחו את הרצון המודע כמשפט שהדמות הראשית יכולה לומר. נסחו בנפרד את הצורך הלא מודע. איך ההבדל ביניהם ייצור סיבוכים?

שלב 3: יציאה (היא נכנסת למצב לא מוכר)

הדמות הראשית חוצה סף. היא נכנסת להקשר חדש שבו הכללים של אזור הנוחות כבר לא חלים. המצב הלא מוכר יכול להיות מקום חדש ממש (עיר חדשה, בית של זר, מבצר של אויב) או מצב נפשי (מערכת יחסים חדשה, תפקיד חדש, אחריות חדשה).

החלק של "לא מוכר" חשוב. הדמות הראשית לא אמורה להגיע מצוידת להתמודד עם המצב הזה. היא צריכה להרגיש שהיא במים עמוקים מדי: נלהבת, מבולבלת או מבועתת, אבל בשום אופן לא בנוח. זה הקטע שבו ההרגלים הישנים של הדמות מתחילים להיכשל, והיא מתחילה לחפש חדשים.

מה לכתוב כאן: מהו המצב הלא מוכר? מה הופך אותו ללא מוכר, פיזית, חברתית, רגשית? איזו מיומנות ישנה מפסיקה להועיל?

שלב 4: חיפוש (היא מסתגלת)

הדמות הראשית מנסה להשיג את מה שהיא רוצה בכך שהיא מסתגלת לעולם החדש. היא לומדת את הכללים שלו, כורתת בריתות, מתנסה, נכשלת, מנסה שוב. זה עיקר הרבע השני של הסיפור, וכאן חיים רוב הפעולה וההנאה שעל פני השטח של הסיפור.

נראה שהדמות הראשית מתקדמת כאן. היא מתקרבת לרצון, רוכשת מיומנויות, בונה צוות, נראית מסוגלת. הקורא צריך להאמין שאפשר להשיג את הרצון. האמונה הזאת היא מה שיגרום לשלב 5 להכות בעוצמה.

מה לכתוב כאן: מה הדמות הראשית מנסה? מה מצליח, ומה נכשל? אילו בעלי ברית היא אוספת, ומה הם מביאים?

שלב 5: מציאה (היא משיגה את מה שרצתה)

הדמות הראשית משיגה את מה שרצתה. הקידום מוצע, האהוב אומר כן, האויב מובס, האוצר נמצא. זו לעיתים קרובות נקודת האמצע של הסיפור, וכמעט תמיד זה ניצחון מדומה.

התובנה של הרמון כאן היא שלהשיג את מה שרוצים בדרך כלל אינו אותו דבר כמו להשיג את מה שצריכים. הדמות הראשית משיגה את הרצון המודע ומגלה שהסיפוק חלול, מותנה, מזוהם או זמני. צורת הסיפור עומדת להתהפך. מכאן והלאה, הדמות תתחיל לשלם על מה שקיבלה.

מה לכתוב כאן: מה הדמות הראשית משיגה? באיזה אופן זה לא מה שקיוותה? מה מתגלה עכשיו לגבי המחיר האמיתי?

שלב 6: לקיחה (היא משלמת עליו מחיר כבד)

מחיר הניצחון מגיע לפירעון. לכל מה שהדמות הראשית עשתה כדי להשיג את מה שרצתה יש השלכות שלא צפתה. היא פגעה במישהו, בגדה במשהו, חשפה את עצמה או הניעה כוח שאינה יכולה לשלוט בו. החשבון מגיע, והיא לא יכולה לשלם אותו בלי לאבד משהו שלא הבינה שהוא חשוב.

זה התאום המבני של "הרעים מתקרבים" ועוד "הכול אבוד" ב-Save the Cat, דחוסים לשלב אחד. המצב של הדמות הראשית מתדרדר במהירות. בעלי ברית מתהפכים או נושרים. השקר שהיא סיפרה לעצמה נעשה בלתי אפשרי לקיום. בסוף השלב הזה הדמות הראשית צריכה להיות בשפל עמוק מאי פעם, לא כי היקום אכזר, אלא כי הבחירות שלה עצמה השיגו אותה.

מה לכתוב כאן: מהו המחיר שהדמות הראשית משלמת על השגת הרצון? מה הוא חושף על מי שהיא הייתה? מה נלקח ממנה בתהליך?

שלב 7: חזרה (היא חוזרת למצב המוכר)

הדמות הראשית חוזרת לעולם שממנו התחילה, אבל היא מביאה משהו איתה: תובנה שהושגה בעמל, כלי, מערכת יחסים, תחושה מחודשת של מי שהיא רוצה להיות. לפעמים חושבים בטעות שהשלב הזה הוא השיא. הוא לא. זו התנועה המבנית שמאפשרת את השיא. הדמות הראשית נכנסת מחדש להקשר המוכר כשהיא נושאת את כל מה שלמדה בלא מוכר.

"מצב מוכר" לא תמיד אומר בית במובן המילולי. זה יכול להיות חזרה למערכת יחסים שעזבה, לעיר שברחה ממנה, לתפקיד שנטשה, או פשוט למצב תודעה שגדלה ממנו. העיקר הוא שהדמות הראשית נמצאת עכשיו בעמדה ליישם את מה שלמדה במקום שבו זה הכי חשוב.

מה לכתוב כאן: איך הדמות הראשית חוזרת, פיזית, ביחסים, נפשית? מה היא נושאת איתה בחזרה?

שלב 8: שינוי (אחרי שהשתנתה)

הדמות הראשית מדגימה את השינוי. היא עושה בחירה, נוקטת פעולה, אומרת אמת או מסרבת לפיתוי באופן שמוכיח שהמסע היה אמיתי. השינוי לא נאמר; הוא מוצג. הקורא רואה את העצמי החדש פועל במקום שבו העצמי הישן לא היה מסוגל.

זה השיא. כל מה שהדמות הראשית למדה מתכנס לרגע מכריע אחד. אחריו העולם מתאפס לשיווי משקל חדש: "אזור הנוחות" החדש ששלב 1 הבטיח במרומז. הדמות נמצאת שוב בראש המעגל, אבל ראש המעגל כבר אינו אותו מקום שהיה בהתחלה.

מה לכתוב כאן: איזו פעולה או בחירה מסוימת מדגימה את השינוי? במה שיווי המשקל החדש שונה מהמקורי? מהי תמונת הסיום שמוכיחה את זה?

צירי חצי המעגל

הרמון מציין לעיתים קרובות שלמעגל יש שני צירים טבעיים: הציר האנכי (נוחות למעלה, ירידה למטה) והציר האופקי (מוכר משמאל, לא מוכר מימין). יש כותבים שמוצאים שימושי לחשוב על איזה ציר הסיפור שלהם מדגיש יותר. סיפור על עזיבת הבית נע בעיקר לאורך הציר האופקי. סיפור על התמוטטות של דמות ובנייתה מחדש נע בעיקר במורד הציר האנכי.

אם הטיוטה שלכם מרגישה לא נכונה, שאלו: איזה חצי של המעגל עושה יותר מדי עבודה, ועל איזה מדלגים? שלב 7 (החזרה) שלא פותח מספיק הוא הבעיה הנפוצה ביותר במעגל הסיפור. הדמות הראשית מביסה את הדרקון והסיפור נגמר, אבל השינוי עוד לא הובא הביתה, למקום שהיה צריך אותו.

איך להתאים את התבנית

• לפרקי טלוויזיה: מעגל הסיפור נבנה בשביל טלוויזיה אפיזודית, והוא מצטיין בקנה המידה הזה. פרק של 22 או 44 דקות יכול לעבור בנוחות את כל שמונת השלבים. השתמשו במסגרת לכל פרק, ותנו לקשת העונה לשאת מעגל גדול משלה.
• לסיפורים קצרים: דחסו את האמצע. שלבים 3-5 יכולים להתכווץ לסצנה ממושכת אחת. המעגל עדיין תקף, הוא רק מסתובב מהר יותר.
• לרומנים: התייחסו למעגל כאל שלד ברמת הפרקים. כל שלב מקבל כמה סצנות. היו נדיבים בשלב 4 (החיפוש) ובשלב 6 (הלקיחה, שבה משלמים את המחיר): כאן רומנים מצדיקים את האורך שלהם.
• לסיפורים עם צוות דמויות רחב: כל דמות מרכזית יכולה לעבור מעגל משלה, כשהשלבים מתוזמנים כך שרגעי השפל והשיא של הדמויות משתלבים זה בזה. כך טלוויזיה איכותית שומרת על מתח שמפוזר על פני דמויות רבות.
• לקשתות שליליות: המעגל עדיין תקף, אבל שלב 8 מתהפך. הדמות הראשית חוזרת בלי שהצליחה להשתנות, או אחרי שהשתנתה בכיוון הלא נכון. שיווי המשקל החדש גרוע מהישן. הגרסה הטרגית של המעגל שלמה מבחינה מבנית בדיוק כמו החיובית.

תכננו את הסיפור שלכם על תרשים הזרימה של Plotiar. פרשו את שמונת השלבים כצמתים מחוברים, צרפו מסמך סצנה לכל אחד, וראו את המעגל נסגר בזמן שהסיפור שלכם מקבל צורה. נסו בחינם.